כלי חמדה ויקרא קיב

כלל אף לענין תרומה כיון דא"א בו אף הגילוח הראשון וזה מעכב וכמ"ש התוס' יו"ט הנ"ל וא"כ איך קתני במשנה סתמא הערל וכל הטמאים דכייל גם מצורע ואיך מצורע ממורט מאכיל עבדיו בתרומה וז"ב ואמת שכן היתה כונת הג' ז"ל אלא שקיצר בלשונו כיון דהגמ' מדמי להו אהדדי הא דא"ל בוהן יד ונזיר ממורט א"כ ממילא ה"ה למצורע ממורט והיא לכאו' קושי' גדולה על הרשב"א ז"ל ואין לומר דממצורע ממורט לק"מ כיון דיכול להיות דיתרפא ויצמחו לו שערות מחדש א"כ פשיטא דגם הרשב"א ז"ל מודה דהוי רק בגדר פימא כאיב לי' ז"א דהא משכח"ל מצורע ממורט ע"י שסך נשא דלא הדר כמבואר בב"ק (דף פ"ו ע"א) עיי"ש וא"כ ידעינן בטח דלא מצי ליטהר עולמית ואעפ"כ נראה דמאכיל עבדיו בתרומה כיון דקתני במשנה סתמא כל הטמאים וא"כ קושיית מרן זצוק"ל בתוקפה על הרשב"א ז"ל אמנם לד' החו"י א"ש די"ל דהרשב"א ז"ל ס"ל דאה"נ דמצורע כזה שאין לו שום שערות בגוף וא"י להתטהר אינו מאכיל בתרומה והא דתני במשנה סתמא משום דל"ש מצורע כזה וכמו דלא תני כלל ד"ז דמצורע ממורט מה"ט וז"נ בס"ד

ומעתה ק"ל אמאי אמרינן במצורע עדל"ת וגלי קרא דמגלח את ראשו וזקנו הא יכול להשיר השערות שבראשו וזקנו ע"י סם ויקיים מצות גילוח בשאר השערות שבגוף ולמה צריך לדחות ל"ת ובכה"ג לא יהי' איסור כלל דע"י סם ליכא אלא עשה ומצורע הרי אינו קדוש וליכא איסור כלל וא"כ אין לך אפשר לקיים ב' גדול מזה. ועלה בדעתי כיון דישנו להשערות אלו בראשו וזקנו וחל עליו מצות גילוח הכל אינו בגדר אפשר לקיים ב' ושפיר עדל"ת אך לפי"ז הי' מקום לומר בפשיטות דלכן בגילוח ראשון לא נאמר ראשו וזקנו כיון דבתוך ימי חלוטו שעדיין לא חל עליו מצות גילוח הרי יכול לעשות כן וא"כ י"ל דבאמת רצון התורה כן הוא שבתוך ימי צרעתו יסיר השערות שיש בהן איסור ולמ"ד הקפת כל הראש שמי' הקפה יסיר כל השערות ולא יצטרך לבוא לידי דחיי' אמנם בגילוח השני י"ל דלאחר שהוזקק לכהן והתחילו שבעה ימי ספורו שוב אסור להעביר השערות ע"י תחבולות רק שיהי' עליו כל השערות שמקיים אח"כ מצות גילוח בכל השערות שיש לו ולכן בגילוח שני כתיב בתוה"ק ראשו וזקנו [ואין לדחות הא סך נשא לא הדר וא"כ אם כונת התוה"ק שיגלח גילוח ראשון רק שאר מקום הגוף דהיינו שיעשה פעולות מקודם שלא יצטרך לעבור איסור בגילוח א"כ למ"ל בגילוח שני שערות בראש וזקן ז"א שכ"כ הרא"ש ז"ל דיש שני מיני סך נשא עי' בנזיר (ד' ס"א) ואכ"מ] אך באמת בעיקר הדבר שכ' הר"מ ז"ל דבסך נשא איכא עשה י"ל דאין כונת הר"מ ז"ל דלאו ליכא כלל רק דכונת הר"מ ז"ל דמחמת הלאו אינו לוקה דהוי לאו שאב"מ דהמעשה שעושה הוא היתר ואח"כ נופלין השערות ממילא אמנם העשה עובר לגמרי כיון דעשה איתא אף בלא מעשה וכיון שכן אף בימי צרעתו איכא איסור בנזיר להיות סך נסא מכח הלאו והארכנו בזה בחי' ואכמ"ל יותר כי לא באתי בזה אלא לבאר איזהו סברות שיש לומר בענין זה והי' זה שלום רב מאת ידידי המוקירו בלתי מכירו ומכבדו כערכו הרם

ודע כי בעיקר קושיית הג' בעל חוות יאיר ז"ל דאמאי ל"ח במשנה מצורע ממורט שא"ל תקנה עולמית כיון דחשיב א"ל בוהן יד לכאורה עלה בדעתי דרך פלפול דהנה לכאו' יש לעי' בהא דקי"ל דמצורע שא"ל בוהן יד א"ל טהרה עולמית לפ"מ שכ' בס' אור יקרות פ' תזריע בשם הגמ' זבחים דכל טומאה שאין לו טהרה ל"ש שם טומאה שנאמר לטהרו או לטמאו ודרשינן דכל שאין לו טהרה אין לו טומאה א"כ מי שא"ל בוהן יד דא"ל טהרה עולמית הרי אינו נעשה מצורע כלל ובשלמא לפ"ד התוס' סנהדרין (דף מ"ה ע"ב) ד"ה נותן