כלי חמדה ויקרא קיא

ודחי' לי' ובזה א"ש ד' הרא"ה ז"ל בס' החינוך שכ' דנודר שלא לאכול במצה אסור במצה דאין עדל"ת ועשה דכל היוצא מפיו יעשה ותמהו עליו הא איתא בשאלה קיל כמו בנזיר ולהנ"ל א"ש דהרא"ה ז"ל סובר כשיטת הר"מ ז"ל דישנו בשאלה בעצם אינו קילא לענין דהיות עשה לל"ת דאדרבה נצמח מזה חומר כיון דהוי אפשר לקיים ב' רק דכונת הגמ' רק על נזיר מצורע דלענין מצורע אמרי' כיון דישנו בשאלה קיל ופקע הקדושה בהיותו מצורע

ויש להמתיק דרך פלפול דאיך אפ"ל דאין עשה דמצורע דוחה ל"ת דנזיר. כיון דימים אלו אין עולין לו א"כ א"נ דלא אמרי' עדל"ת הרי לא יהי' נזיר בשום פנים כיון דא"א להתטהר מהמצורעת וכ"ז שלא יתטהר א"א למנות ימי הנזירות וא"כ אין לך פתח חרטה גדולה מזו על עיקר הנזירות שעיד"ז הנזירות א"י להיות נרפא מצרעתו ולהיות נזיר וכ"כ המבי"ט בת' דבפתח חרטה א"צ שאלה כלל מה"ת דהוי כטעות וא"כ ממילא דדוחה ל"ת והגם די"ל דזה הוי נולד ואפי' למ"ד פותחין בנולד עכ"פ בגדר טעות אינו מ"מ ההסבר בש"ס נכון הוא לענ"ד דזה ענין הקולא דישנן בשאלה אבל מי שנדר בפירוש שלא לאכול מצה ונחית לזה ל"ש לומר דישנו בשאלה יהי' קילא שיהי' דוחה עול"ת]. אמנם אחת הוא מה שאני מתקשה לדעת הר"מ ז"ל שפוסק דנזיר בימי צרעתו אינו בכלל קדוש וליכא בי' העשה דקדוש יהי' לפ"מ שפוסק הר"מ ז"ל עצמו בפ"ה מה' נזירות הי"ב העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר את השער אינו לוקה אלא ביטל מצ"ע שנאמר גדל פרע שער ראשו נראה מד' הר"מ ז"ל דליכא בזה איסור לאו כלל דהלאו אינו כ"א דגילח ע"י תער אבל בכה"ג ליכא אלא איסור עשה וא"כ לפמ"ש הר"מ ז"ל כאן דבנזיר מצורע ליכא העשה דקדוש יהי' הרי מותר להעביר את השערות ע"י סם וא"כ אמאי קיי"ל עדל"ת הא אפשר לקיים ב' עי"ד סם שישיר את השערות של ראשו וזקנו ויקיים מצות גילוח בשאר מקומות שבגוף דאע"ג דקיי"ל דבעינן קרא כדכתיב ומצורע ממורט מעכב ולא יכול להתטהר כמו שכ' התוס' יו"ט פי"ד דנגעים ומייתי לה הג' בית יצחק בת' אל מעכת"ה שי' אמנם כ"כ החוות יאיר בת' סי' קס"ו לת' דלפי"ז קשה אמאי לא תני במשנה מצורע שאין לו שערות א"ל טהרה עולמית כמו דתני אין לו בוהן יד ותי' משום דבמצורע בעינן גילוח שער בכ"מ כינוס שער והאי ודאי מילתא דלא שכיחא שיפלו לו כל שערות שבראשו וזקנו ושיחיו וזקן התחתון עד שלא ישאר לו שני שערות וא"כ יכול לקיים בו מצות גילוח ולכן אינו קתני במשנה ונראין דה"ק נכונים מאוד דאע"ג דבעינן קרא כדכתיב אבל מקומות הגילוח אינן מעכבין לכ"ע

ובזה אמרתי לתרץ מה שתמה אדומו"ר מאורן של ישראל הגאה"ק מגור זצוקלה"ה בת' הרי"מ חיו"ד סי' ט"ז שכ' להקשות על הרשב"א ז"ל ר"פ הערל דמפרש הא דאמרינן בגמ' הטעם דערל מאכיל בתרומה משום דפימא כאיב לי' היינו משום דראוי למולו לאח"ז הא בלא"ה אינו בגדר פימא כאיב לי' וכתב ע"ז מרנא זצ"ל בזה"ל והא תני וכל ערל וכל הטמאים א"כ מצורע שא"ל בוהן יד דקי"ל שאין לו טהרה עולמית למה מאכיל ודוחק לאוקמה מתניתין כיחידאה עכ"ל והנה הדברים כמות שהם כתובים אין להם הבנה כלל דהרי זה דאין לו בוהן יד שא"ל טהרה עולמית היינו רק לקדשים דבזה צריך בוהן יד לאשם וללוג השמן וא"כ המשנה דמיירי לתרומה שפיר קתני סתמא דכל הטמאים יאכלו וכבר נשמע ברבים תמי' זו בשם כבוד אדמו"ר הקדוש גאון עזינו אביר הרועים אב"ד דק"ק סאכיטשאוו שליט"א אך באמת נראה ברור שחסר איזהו תיבות בת' הרי"מ וכונת מרן זצוקלה"ה היתה דלפי"מ דקי"ל דאין לו בוהן יד א"ל טהרה לקדשים ה"ה דמצורע ממורט א"ל טהרה