כלי חמדה ויקרא קי

דבמצורע ונזיר אמרינן עשה דוחה ל"ת וע"ז בא הר"מ ז"ל להודיענו הטעם דבגילוח הראשון ל"צ קרא כלל דממילא ידעינן עדל"ת כמו בכל מקום ואי דהוי עול"ת ז"א דאז אינו בגדר קדוש וליכא עשה כלל והא דצריכינן לקרא דראשו לרבות נזיר מצורע היינו רק בגילוח השני די"ל דהסוגי' ס"ל דתגלחת לא מעכבין וא"כ שוב הוי בגדר קדוש והוי עול"ת ולכן צריך קרא וד' הר"מ ז"ל יש לו הוכחה מתוה"ק את"ד כת"ה והג' המחבר שיחי' [ז"ל] נותן לו את השבח ומתפלא שלא ראה עוד מי שביאר שלמה לא נכתב ראשו וזקנו בגילוח ראשון

והנה בעיקר הדבר תמהני על שניכם שלא ראיתם שכבר התעורר בזה רבינו הגדול בעל הפלאה ז"ל בפנים יפות שהעיר בזה דלמה לא כתיב ראשו וזקנו כ"א בגילוח האחרון ועיי"ש שכ' דלכאורה נראה דמזה ראי' להר"מ ז"ל ולכן בגילוח ראשון ל"צ למכתב ראשו כלל אמנם בגילוח שני כתוב ראשו להורות זה דגם אז דוחה משום דגם אז אינו עוד בגדר קדוש אע"ג שבא אל תוך המחנה אך א"ר מזה די"ל כפשטא שהתורה גילתה לנו דאף ימי ספורו אין עולין לו וצריך לגלח תחילה ולטהר לגמרי אד"ק ובאמת בחידושינו כתבנו עפ"ד לת' את ד' הר"מ ז"ל כד' כת"ה שי' שכונת הר"מ ז"ל עיקר על תגלחת ראשונה ובזה כ"ע מודים דליכא עשה דקדוש יהי' כיון דקיי"ל דגם ימי ספורו אין עולין לו א"כ גם לאחר שיגלח לא יעלו לו ימים אלו בשום פנים וא"כ לא יתכן לומר עליו העשה קדוש יהי' כיון דלא יהי' בגדר קדוש באותו יום משא"כ בגילוח השני דלאחר הגילוח שנעשה טבול יום נראה דמתחיל למנות ימי נזירות ואותו יום עולה לו א"כ הרי נעשה קדוש באותו יום וכיון דאין מחוסר זמן לבו ביום הרי איכא עשה דקדוש יהי' והוי בגדר עול"ת ואע"ג דהקדישה רק על ידי הגילוח וא"נ דאינו מתגלח לא נעשה קדוש מ"מ א"א להחליט דיתגלח כיון דאם יתגלח הרי נעשה קדוש מיד ואסור בגילוח ויש לתלות זה במקצת היום ככולו לענין נזירות דמתחיל למנות עוד היום ימי נזירות וכיון דהיום יהי' עוד בגדר קדוש אע"ג דיהי' רק ע"י הגילוח מ"מ יש עשה דקדוש יהי' ופלפלתי הרבה בזה ואכ"מ רק גוף הסברא הצגתי לפני כת"ה שיחי'

ובעיקר ד' הר"מ ז"ל לסלק מעליו קושיית הראב"ד ז"ל כתבתי בילדותי בקונטרס שכתבתי בסוגי' דעלי' דהר"מ ז"ל ס"ל דזהו פירוש הגמ' ביבמות במה דאמרינן דמה לנזיר שכן ישנן בשאלה דאלת"ה הא דקיי"ל אין עדל"ת ועשה ליגמר מנזיר אלא מה לנזיר שכן ישנן בשאלה דהנה לכאו' קשה ענין זה דהגמ' קורא קולא לזה שישנו בשאלה ומה"ט עדל"ת הרי אדרבה הא כללא כייל ר"ל דכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שתיהם מוטב וא"כ ה"נ אדרבה כיון דאפשר למיתשל על נזירתו אמאי דחי' לי' עשה דמצורע הא הוי אפשר לקיים ב' ולא נימא עדל"ת לכן ס"ל להר"מ ז"ל דכונת הש"ס הוא דמה לנזיר מצורע שכן ישנן בשאלה א"כ אין הנזירות קדושה עצמיות בקדושת כהונה שא"א להסתלק ממנו אף בימי צרעתו וא"כ בהיותו מצורע ואינו קדוש שוב קילי הלאוין דנזיר ג"כ וע"ז מייתי הגמ' ראי' דאל"כ אמאי לא ניליף מיני' דעדל"ת ועשה דקדוש יהי' א"ו משום דישנו בשאלה אמרינן דבימי צרעתו אינו בגדר קדוש ולא כמו כה"ג מצורע דאפי' בימי צרעתו הוי בגדר קדוש וצריך קרא דהצרוע דמותר בפריעה ובפרימה וכמו"ש הר"מ ז"ל דהוא מטעם עדל"ת וע"כ משום דקדושה זו א"א להתבטל ממנו בשום פנים גם בימי צרעתו לא פסקה ממנו משא"כ קדושת נזיר כיון דישנן בשאלה לכן גם בימי צרעתו ליתא לקדושת נזיר וא"כ גם הלאו קיל כיון דשורש הלאוין הללו שקיבל עליו להיותו נזיר השם וכיון דמוכרח דבימים האלו אין בו קדושת נזיר קילי הלאוין דנזיר ואתי עשה דמצורע