כלי חמדה ויקרא קט

מד' הירושלמי דתלי' עיקר בידיעת הבעלים הא ידיעת אחר ל"מ א"כ שפיר יש לחוש לתקלה דילמא יצוד אותו אחד אח"כ והוא לא ידע כלל מהתערובות בצפורי מצורע וישחטנו ויאכלנו דשפיר יהי' תקלה דלא יתבטל כיון דלא נודע לו כלל מתערובות איסור ובכה"ג לא שייך ביטול וז"נ לכאורה

איברא דיש לעי' בזה דהנה זה נראה פשוט דאע"ג דאיסור אכילה לא יתבטל מ"מ איסה"נ יתבטל כיון דלענין איסה"נ הוי איסור בהיתר וא"כ נראה דאע"ג דלענין אכילה אינו בטל מ"מ שוב ליכא איסור אכילה מצד צפורי מצורע דהנה באמת קשה איך חל איסור צפורי מצורע על איסור אמה"ח אך ע"כ צ"ל מצד דהוי מוסיף הנאה ומעתה נראה דאם נתערב בשאר צפרים באיסה"נ נתבטל וליכא אלא איסור אכילה ושוב ממילא גם איסור אכילה ליכא והוא לפ"ד רש"י ביבמות (דף מ"ט ע"ב) בד"ה דהא תפסי בה קידושין שכ' להוכיח דא"נ דלא תפסי בה קידושין ה"ה דהוה לן למימר דעכשיו דנעשו חיי"כ יפקעו הקידושין א"כ נראה דה"ה לדעת רש"י ז"ל בהא דקיי"ל א"א חל על איסור רק בכולל או במוסיף אם אח"כ נפקע המוסיף ממילא נפקע גם האיסור כיון דאין לו חלות אלא מכח המוסיף וא"כ כשיבוא עתה לחול אינו חל כיון דעתה ליכא מוסיף א"כ ה"ה אם חל מכבר שפקע ומעתה ה"ה הכא כיון דאיסה"נ נתבטל שוב ממילא ליכא איסור אכילה מצד א"א חע"א ואין לומר כיון דקיי"ל דאע"ג דאמרינן א"א חע"א מ"מ מיתלי תלוי וקאי וא"כ הכ"נ כיון דאיסור אכילה לא נתבטל נהי דממילא אין לו חלות מצד אין איסור חע"א מ"מ אח"כ כששחטו דנפקע איסור אמה"ח שוב חל איסור בצפורי מצורע ואינו בטל מצד דלא נודע ז"א דאפי' א"נ דבלא נודע אינו בטל ה"ד אם הי' איסור ויתבטל בו אבל לחול עליו שם איסור בודאי אין נפ"מ בין נודע או לא נודע וא"כ הכ"נ כיון דמחיים ליכא איסור כלל ומלבד זה יש לעי' הרבה אם איסור צפורי מצורע חל אח"כ כיון דלא נוכל להיות אסור בהנאה מצד שכבר נתבטל לענין הנאה ה"ה דאינו חל לענין אכילה ומלבד זאת נראה דנהי דקיי"ל איסורין א"מ זה את זה ה"ד אם אין מבטלין שאר איסור אבל הכא כיון דעכ"פ לענין הנאה בטל א"כ אע"ג דלא יתבטל לענין אכילה יהי' מותר באכילה ושוב ממילא בטל ג"כ עוד י"ל דבלא"ה בטל לגמרי כיון דעכ"פ אינו מב"מ דזה מותר בהנאה וזה איסור הנאה א"כ איסור זה דצפורי מצורע ואיסור אמה"ח הוי אינו מינו ובטל לגמרי ונסתרו דברינו בישוב ד' הרש"י ז"ל בפשיטות אך באמת יש לומר להיפך ממש דרבא ס"ל א"א חע"א אפי' באיסור מוסיף א"כ איסור צפורי מצורע אינו חל כלל רק כשישחט ואז אינו בטל מצד לא נודע אך יש לעי' בכ"ז כמש"ל. העתקתי פה איזהו סברות שיש לדבר בזה ואי"ה לעתות הפנאי אבאר כל הצורך ותמהני על כל הגאונים ז"ל שלא דברו כלל בד' רש"י אלו לברר הד'

ג) אעתיק בכאן מ"ש זה איזהו שנים להרב הגאון החכם השלם מוהר"מ הורוויץ נ"י אב"ד פפד"מ שיחי' ושייך לסדר היום. וז"ל שם ראיתי בס' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ס"ז כתב בשם כת"ה שי' לת' ד' הר"מ ז"ל התמוהין סופ"ז דנזירות שכ' הטעם דאמרינן עדל"ת בנזיר מצורע דמותר לגלח את כל שערו אע"ג דבנזיר איכא עשה ג"כ דקדוש יהי' גדל פרע שער ראשו משום דמצורע אינו בגדר קדוש כיון דימי חלוטו אין עולין לו ולכן ליכא אלא ל"ת ואמרינן עדל"ת ותמה עליו הראב"ד ז"ל הא בגמ' מבואר דהטעם משום דישנו בשאלה לכן דוחה עול"ת ותי' כת"ה שהר"מ ז"ל קאי על תגלחת ראשונה שבזה לא נכתבה בתוה"ק כי אם כל שערו ולא נזכר כלל הפרטים דראשו וזקנו וגבות עיניו וצ"ע למה באמת ל"צ לרבות כל אלו