כלי חמדה ויקרא קח

השור שהרג את הנפש א"כ אין שום סברא שמפני שאין הב"נ מצווה על הדינים יהי' שורו פטור ממיתה כיון דהחיוב מיתה הוא על השור עצמו ובלא זה א"נ דל"צ תקלה וקלון וגם בתקלה לחודא נהרג השור א"כ גם בשור שהרג את האדם ח"מ דא"ל תקלה גדולה מזו שנהרג ישראל על ידו לזאת א"א להעמיס דברים אלו בריטב"א ז"ל לכן נראה יותר בכונת הריטב"א כפירוש הראשון שכתבנו דלכן מקשינן מרובע ונרבע כיון דדמי' למוקצה ונעבד דאסור גם קודם גמ"ד לגבוה עכ"פ משא"כ שור הנסקל אע"ג דאם הרג את ישראל אסור אפי' קודם גמ"ד לגבוה מ"מ משכח"ל דשור הנסקל שלא יהי' בו איסור גבוה אלא לאחר שנגמ"ד והיינו שור של ב"נ שנגח לב"נ לפי"מ שבארנו בספר חמדת ישראל דיני ב"נ אות ל"ג דמוכרח מדעת הרמב"ן ז"ל דג"כ נידון בדיני שור הנסקל ומעתה י"ל עפמ"ש התוס' במס' ע"ז (דף ס"ד ע"ב) בד"ה איזהו גר תושב דאע"פ דאזהרתן ז"מ מ"מ צריך ב"ד לדון אותם וקודם לכן אינו ח"מ ועי' בס' צפנת פענח ה' מילה פ"א ה"ו שרוצה לומר גדולה מזו לעשות מחלוקת בין הר"מ והראב"ד ז"ל דבזה"ז שא"י לדון ד"נ בישראל ה"ה בב"נ ואם כי בזה אין הדברים נראין כלל וברור הדבר דגם בזה"ז נהרג בע"א ובדיין אחד דבהם לא אשתני דינא כלל וגם אנחנו יכולים לדון אותם כן אך ז"ב דלפ"ד התוס' הנ"ל צריך עכ"פ שיהי' דין וקודם לכן הוי קודם גמ"ד וא"כ שור של ב"נ שהרג ב"נ קודם שנגמ"ד למיתה אינו אסור להדיוט וממילא נראה דאינו אסור לגבוה ג"כ כיון דאיסור זה שאסרה רחמנא נוגח לגבוה י"ל דאינו אסור אלא כשנגח לישראל דוקא וכמו"ש רש"י ז"ל במס' ע"ז (דף כ"ד ע"א) וא"כ בנוגח משכח"ל דלא יהי' אסור לגבוה קודם גמ"ד כ"א לאחר שנגמ"ד דאסור להדיוט וממילא אסור לגבוה וא"כ א"ש ד' הריטב"א ז"ל ובזה א"ש גם ד' החת"ס ז"ל שהבאנו לעיל באות א' שיש מציאות לדבריו גם בשור הנסקל שאם הקריבו קודם שנגמ"ד יהי' הקרבה מעלי' והיינו בכה"ג דאינו אסור לגבוה משום נוגח ויש לעי' עוד בכ"ז ואכ"מ

ג) שם רבא אמר לא אמרה תורה שלח לתקלה ופירש רש"י ז"ל בזה"ל סברא הוא שהמשולחת מותרת דלא אמרה תורה שלח לתקלה שתהי' למכשול עון וילכדנה אדם ויאכלנה עכ"ל וקשה לי דהנה בשעה"מ הקשה על הא דאמרינן בגמ' שלח לתקלה איך יהי' תקלה הא יבטל ברוב והכריח מזה דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא דאורייתא ועי' בנוב"ת שכ' די"ל דיבש ביבש הוי דאורייתא עכ"פ לכ"ע ל"ש תקלה אלא על השליח גופא אבל אדם האוכלו אח"כ לא עביד שום איסור וא"כ איך כתב רש"י ז"ל דהתקלה יהי' והנה בפשיטות י"ל דכוונת רש"י ז"ל דהנה לכאורה קשה הא אף אם אין מבטלין א"ל הוא מה"ת הא הכא אין כונתו לבטל אלא לעשות מצות שלוח ואינו בגדר תקלה לכן פירש רש"י ז"ל דע"כ מתכוין בשלוח לבטלו דאל"כ יהי' תקלה שמא ימצא אדם ויאכלנו ואיך אמרה תורה שלח לתקלה וע"כ משום דנתבטל בהשלוח וא"כ הו"ל כא"י כונת השלוח להתבטל ושוב הוי השלוח בגדר תקלה מטעם ביטול א"ל אך עדיין צ"ע דשפיר י"ל דאינו בגדר תקלה כלל דהוא אינו מתכוין לבטל ואעפ"כ לא יצמח מזה מכשול כיון דבאמת נתבטל ע"י השילוח ומהתימה על הגאונים הנ"ל שלא הזכירו מד' רש"י אלו לכן נלענ"ד דכונת רש"י ז"ל לפי"מ דקי"ל איסורין אין מבטלין זא"ז א"כ הכא השתא כ"ז שהצפור בחי' הרי לא נתבטל בשאר צפרים כיון דאסורין מצד אמה"ח א"כ הוי איסור באיסור ולא בטל כיון דכל הצפרים אסורים מצד אמה"ח וא"כ שוב ל"ש בי' ביטול כלל לפימ"ש הרשב"א ז"ל דביטול הוא רק בנודע שיש תערובות איסור אבל בלאו נודע ל"ש ביטול וכבר החזיקו האחרונים בד' והוכיחו