כלי חמדה ויקרא קז

לאכול שום דבר כיון דאמרינן דחל החרם למפרע וא"כ יהי' נתברר דאכלו איסור ואע"ג דא"ל כמו"ש הגז"ל דהוי התר"ס אבל עכ"פ יהי' אסור באכילה מספק ודבר זה לא נזכר בשום מקום לכן נראה ברור דאין לדברים אלו שורש וענף כלל דבזה בודאי צדקו ד' הגז"ל דנהי דאם נשחט קודם גמ"ד מטהר מיד"נ כדין שור הנסקל וכ"כ הרמ"ה ז"ל בחי' סנהדרין שם מ"מ פשיטא דלאחר שנגמ"ד חל עליו חיוב שריפה מצד שללה אך ז"ב דזה דוקא אם איתא אז בעולם אז כל מה שישנו נאסר משום שלל עהנ"ד מה שא"כ מה שכבר נאכל או נקרב לגבוה וליתני' עתה פשיטא דל"ש בי' איסור עיר הנדחת כלל כיון דבאמת אפי' נכסי צדיקים נשרפין א"כ בעצם ליכא על השלל שום איסור רק דקנסה התוה"ק שלא ליהנות מכל מה שיש בעיר ההוא וקנס אין לו חלות אלא משעת גמר דין אבל לא שיהי' נאסר למפרע ודרך פלפול י"ל עוד מטעם אחר כיון דקי"ל בפירות המחוברין אינן אסורין בהנאה כיון דכתיב תקבוץ ושרפת מה שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה ג"כ וא"כ אין שייך שיהי' האיסור קודם גמ"ד כיון דאז הי' מחוסר גמ"ד ג"כ ואם כן אינן בכלל קביצה ושריפה כיון דמחוסר גם גמ"ד ועתה שכבר איננו בודאי מחוסר יותר מקביצה כיון דא"א למצאו בשום פנים וא"כ הוא ק"ו מפירות המחוברין דאינן נאסרין מכ"ש זה שא"א שוב לקיים בו מצות שריפה בשום פנים פשיטא דאינו בכלל תקבוץ ושרפת ואם אמנם כי לענ"ד הדברים פשוטין עד שלא נתנו להעלות על הכתב מ"מ כיון שהגז"ל עושה מזה ספק אמרתי לבאר הד' לענ"ד הקלישה

ג) שם בגמ' מתקיף לה ר"י הרי רובע ונרבע בעדים דבע"ח נינהו ואסורי וכתב בחי' הריטב"א דלכן פרכינן מרו"נ דילפינן איסה"נ דידהו משור הנסקל ולא מקשינן משור שהרג הנפש דמפורש בתורה דאסור בהנאה משום דפריך לעיל ממוקצה ונעבד פריך השתא מרובע ונרבע דהוי דכותי' דאסורי אפי' קודם גמ"ד והנה דבריו צע"ג דמה כונתו בזה דאין לומר דכונתו דרובע ונרבע דמי' למוקצה ונעבד דאסור לגבוה קודם גמ"ד משא"כ נוגח ז"א דהרי מבואר במשנה זבחים (דף ע"א) דגם נוגח אסור לגבוה עפ"י ע"א או עפ"י בעלים ועוד דהרי קושיית הגמ' הוא מאיסור הדיוט ולא מזה שאסור לגבוה וע"כ דכונתו דברו"נ משכח"ל שאסור להדיוט ג"כ קודם גמ"ד וכמו דבמוקצה ונעבד ל"צ גמ"ד לאיסור גבוה ה"ה דברובע ונרבע ל"צ גמ"ד לאיסור הדיוט וזה תמי' לכאורה כיון דילפינן כל איסה"נ דידי' משור הנסקל א"כ מנ"ל לאסור קודם גמ"ד

ומה שנלענ"ד בדעת הריטב"א ז"ל דס"ל כדעת הב"ח בת' דשורו של עכו"ם דנרבע נידון בע"א ודיין אחד דכמיתת הבעלים כך מיתת השור וכיון דבעליו נידון בע"א ה"ה שורו ואסור בהנאה ול"צ גמ"ד בב"ד של כ"ג אמנם ז"ד ברו"נ דהחיוב משום שבא לישראל תקלה וקלון על ידו וא"כ אין נפ"מ וגם שור של עכו"ם ח"מ ולכן שפיר משכח"ל ברו"נ דל"צ גמ"ד ואז לפני הגמ"ד אסור להדיוט משא"כ נוגח שכ"כ הג' בעל מנ"ח ז"ל במצוה נ"א דלדעת הר"מ ז"ל דב"נ אינו מוזהר על הדינים כישראל א"ח בנזקי שור כד"י ושור שלו שהרג את הנפש א"ח מיתה כלל ול"מ לה שור הנסקל אלא בשור של ישראל ושוב צריך כ"ג וגמ"ד דוקא וא"ש ד' הריטב"א ז"ל לחומר הנושא

איברא דעיקר ד' המנ"ח ז"ל דלדעת הר"מ ז"ל דב"נ אינו מוזהר על הדינים כישראל אם שורו הרג לישראל א"ח מיתה צ"ע לפענ"ד לפ"מ שכ' הפוסקים דלהלכה דקי"ל דגם שור של הפקר שהרג את האדם נהרג א"כ ע"כ הא דחייבה רחמנא מיתה בשור שהרג את הנפש אינו מפאת עונש הבעלים כ"א מפאת עונש