כלי חמדה ויקרא קד

בבע"ח אינו מתחיל אלא לאחר שנעשה בו מצות הריגה דאז הוא בכלל שריפת כל שללה וי"ל דבאמת בבע"ח ההריגה הוא השריפה וליכא חיוב כלל בבע"ח אחר ההריגה לשרוף אותן בכלל שללה ועי' היטב בלשון הר"מ ז"ל פ"ד מה' סוף ה"י תראה שיש מקום לומר כן בכונתו דבע"ח ל"צ אלא הריגה ובשאר שללה שריפה ועי' בכ"מ שם סוף הי"ג נראה ג"כ כדברינו דבע"ח שחיטתן הוא שריפתן ובשאר דברים צריך שריפה ומ"ש רש"י בחולין (דף ק"מ ע"א) ד"ה אלא בשחיטה בזה"ל אפי' ההיא דשחיטה היא ולא אכלי לה ויכול לשורפה אחר שחיטה דנראה לכאורה דפשיטא לרש"י ז"ל דגם בע"ח צריכין שריפה אחר הריגתן נלענ"ד דרש"י ז"ל דבר גדול דיבר בזה דהנה באמת המפרשים נתקשו על רנב"י דלמה צריך קרא לזה ת"ל הא הוא ספק אם שחיטה מטהר מיד"נ כאיבעיית ר"ח הנ"ל וא"כ א"א לצפור עהנ"ד שיהי' בכלל צפור השחוטה אמנם מה שנראה בזה דרש"י ז"ל בא להזהיר זה במ"ש ויכול לשורפה אחר שחיטה דאיבעיית ר"ח הוא מכח דכתיב לפי חרב ל"ש מיקטל קטלה ל"ש שחטה הוי בכלל לפי חרב וכיון שנתקיים מצות עהנ"ד אין ע"ז שם שחיטה ומעתה נראה כיון דבתוה"ק כתיב רק בהמתה נהי דקיי"ל דחי' בכלל בהמה אבל עוף אין לנו לימוד בתוה"ק דיהי' בכלל זה שיהי' צריך הריגה דוקא וראיתי בר"מ ז"ל בה"ו שם שכ' דהורגין כל נפש חי' שבה וכתב מרנא הר"מ ז"ל מקרא מלא הוא ואת "כל" בהמתה וה"ה לשאר נפש חי' ואפשר "דמכל" נפקא ובוש אני מלומר על רבינו הגדול בעל כ"מ ז"ל שסמך על זכרונו ולא עי' במקרא שלא נאמר תיבת כל בבהמה רק כתיב ואת כל שללה תקבוץ וא"כ אם נבוא לדרוש עוף בתיבת כל אין לנו לימוד אלא על חיוב שריפה אבל שיהי' צריך הריגה לפי חרב אין לנו לימוד שוב מצאתי להפר"ח במים חיים הרגיש בזה על דברי כסף משנה ז"ל וכתב ג"כ שע"כ כונתו על כל שללה וא"כ נראה שזה כונת רש"י ז"ל דלכן בצפורי מצורע צריך קרא למעט צפור עהנ"ד כיון דבעוף ל"צ לפי חרב אלא שריפה וזה יכול להיות אחר שחיטה וז"נ מאוד בדעת רש"י ז"ל אמנם הר"מ ז"ל נראה דחולק בזה על רש"י ז"ל וס"ל דגם עוף צריך הריגה לפי חרב וכמו שנראה מלשונו שכ' דהורגין כל נפש חי' אשר בה ולכן הר"מ ז"ל לשיטתו פסק דלא כר"ח ופשיטא לי' דמטהר מיד"נ כמו שנראה מדבריו ז"ל בפ"ד הי"ב שם משום דהר"מ ז"ל לשיטתו דס"ל דאין חילוק בין עוף לבהמה בזה הי' לו הוכחה מרנב"י דס"ל דפשיטא דאע"ג דהוא בכל חיוב הריגה מ"מ מטהר מיד"נ אם נשחט מדצריך מועט בצפורי מצורע ובזה כבר הרגיש המנ"ח בדעת הר"מ ז"ל אמנם לא הרגיש כלל בדעת רש"י ז"ל ובהא דאמרן דיש לחלק בין עוף לבהמה

ובאמת בדעת רש"י ז"ל נראה נכון כמ"ש כיון דליכא לימוד על עוף ואי משום דכתיב מקודם בקרא החרם תחרים אותה ואת כל אשר בה ונאמר "דכל" זה מרבה עופות זה בודאי אינו כיון דכתיב מקודם בהמתך וברור דכל זה אתי לרבות נשים וטף לר"א דגם טף נהרגין כמ"ש הרמב"ן ז"ל עה"ת שם ומרן הכ"מ עצמו וצ"ע עוד בזה. ובעיקר הקושי' שהקשו האחרונים מאיבעיא דר"ח על רנב"י דפשיטא לי' דמטהר מיד"נ מדס"ל דהוי שחיטה בצפור מצורע לכאו' י"ל עפ"י מה שראיתי בס' מלוא הרועים ערך עוף בשם הג' בעל קדושת לוי ז"ל שכ' לפרש פלוגתת הילקוט פ' מצורע בפסוק וצוה הכהן ושחט לקיחה בכהן ושחיטה בכל אדם דברי רבי ר"י בר"י אומר אף שחיטה בכהן דלטעמא אזלי דרבי לשיטתו דיש שחיטה לעוף מה"ת ושחיטה אינו עבודה דנוהג גם בחולין לכן שחיטה בכל אדם אמנם ר"י בר"י סובר דא"ש לעוף מה"ת בחולין וא"כ בקדשים הוי עבודה ולכן בצפורי מצורע צריך כהן