כלי חמדה ויקרא קג

מממון עיר הנדחת. ומעתה י"ל דאע"ג דבע"ח אינן אסורין היינו משום דבע"ח אינו נתפס באיסור ולא חל עליו שם איסור ולכן שפיר אמרינן דאין סברא לרבות המשלחת כיון דבע"ח אינן נאסרין משא"כ בעהנ"ד דאינו איסור עצם רק שהתורה קנסה את ישראל שלא ליהנות משלל עיר הנדחת שפיר אמרינן דאין נפ"מ ואסור לנו ליהנות משום דבר וגם בע"ח בכלל וז"פ לענ"ד שו"ר להג' בעל פנים יפות ז"ל שכ' דלדעת ר"ת ז"ל דשוה"נ לא נאסר מחיים ה"ה דבהמת עיר הנדחת לא נאסר מחיים עיי"ש ולדעתי הדבר צ"ע לדמות זל"ז

איברא מה שנראה להעיר בדבר חדש לאחר העיון דהנה זה ודאי דמצד קרא החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה לפי חרב א"ר דיהי' אסור בהנאה מחיים כמו דלא מצאנו דאדם דעיר הנדחת דמחויב מיתה יהי' אסור בהנאה מחיים אמנם איסה"נ נשמע ממה דכתיב ואת כל שללה תקבוץ ושרפת וכן מקרא דלא ידבק בידך מאומה עיי"ש היטב והנה בבע"ח בעיר הנדחת לפי"מ דמפורש בתוה"ק ובד' הר"מ ז"ל בדקדוק לשונו הזהב וברש"י חולין (דף ק"מ ע"א) ד"ה אלא בשחיטה נראה דבבע"ח יש שני מצות. א' החיוב הריגה לפי חרב ואח"כ נעשה שלל בכלל כל שללה וחייב שריפה ומעתה י"ל לפי"מ דמבואר בחולין (ד' פ"ט ע"א) דעפר עיר הנדחת מותר בהנאה משום דמחוסר תלישה וקציצה ושריפה ה"ה בע"ח דעיר הנדחת כל זמן שלא נהרגו אינן בכלל דכל שללה כיון דעדיין מחוסרין הריגה ורק כשנהרגו דאז אינן מחוסרין אלא קביצה ושריפה נאסרין בהנאה מצד שללה וא"כ א"ש ד' הג' פנים יפות ז"ל דלפי דעת ר"ת ז"ל דהגמ"ד אינו איסור בכל בע"ח הנסקלין א"כ נראה דה"ה בעיר הנדחת מצד הגמ"ד אינן נאסרין ואי מצד דהוי שלל עיר הנדחת ז"א דקודם שחיטה אינן בכלל שללה דעיר הנדחת וי"ל יותר דאפי' החולקין על ר"ת ז"ל בכל הנסקלין הכא מודים דלא נאסר על ידי הגמ"ד כיון דנכללו בכלל לפי חרב דאדם א"כ כמו דבאדם אינו אוסר הגמ"ד ה"ה דבע"ח אינו אוסר הגמ"ד ואי משום דהוי בכלל שללה ז"א נעשה אלא לאחר מיתה משום דכ"ז שלא נשחטה מחוסר שחיטה

ואם כנים הד' יש לת' בזה מה שהקשו האחרונים על הא דאמר רנב"י בחולין (ד' ק"מ) דטהורות אתי למעט צפורי מצורע דהציפור השחיטה פסול אם הוא מעהנ"ד ת"ל הא בעי ר"ח בסנהדרין (דף קי"ב ע"ב) אי שחיטת עהנ"ד מטהר מידי נבילה וכיון דכתיב הכא ושחט א"כ מוכרח דציפור עהנ"ד פסול דאינו עלי' שם שחיטה ולהנ"ל י"ל דר"ח לא קמבעי' לי' אלא דוקא בבע"ח דעלמא דבזה שמקיים לפי חרב נעשה שללה של עיר הנדחת ונאסר בהנאה לכן אינו מטהר מיד"נ דע"י השחיטה עומד לישרף ואינו בכלל שחיטה משא"כ הכא בצפורי מצורע כיון דא"נ דכשר לצפורי מצורע ונאסר בהנאה מצד צפורי מצורע נראה פשוט דלאחר שחיטה אינו נעשה שללה כיון דאסור בהנאה מצד צפורי מצורע והוי בכלל שלל שמים דאע"ג דצפורי מצורע אינן הקדש בעצם מ"מ נראה דדינן כמו הקדש והוי בכלל שלל שמים דהרי ילפינן מכשיר ממכשיר דשעיר המשתלח נראה דחד דינא אית להו וכיון שכן י"ל דבזה לכ"ע שחיטה מטהר מיד"נ ור"ח לא איבעי' לי' אלא היכא באחר לפי חרב מחייבינן שריפה מצד שללה אבל היכא דאינן בכלל שללה מודה דמטהר מיד"נ ומ"ש דא"ש בזה מה שנסתפקו התוס' בבהמת עהנ"ד בעבר והקריבה אי כשירה ותמהו האחרונים הא הכא אינו חל ההקדש ואינו מטהר מיד"נ ולהנ"ל י"ל כיון דא"נ דיכול להקדיש שוב לא יחול כלל לאחר שחיטה איסור שללה וא"כ שפיר ההקדש חל והשחיטה מטהר מיד"נ

איברא דלקושטא דמילתא יש לעי' בזה לומר דאיסור הנאה