כלי חמדה ויקרא קא

הוא אומר אמת שא"י לסבול מה ששמע שחבירו דיבר עליו סרה ומספר לו ומידת אהרן הכהן הי' להיפך לרדוף שלום אפי' בין שני שונאים במר שסיפר מאחד על חבירו דברים שלא אמר עיד"ז עורר בהם אהבה ועשה שלום ואמרה תוה"ק שזה עונשו של המגיד אמת שרפואתו יהי' ע"י הרודף שלום שמוכרח להגיד שקר כדי לשים שלום ודפח"ח שפת"י

וזה כונת דוד המלך ע"ה אחרי שאמר גודל המעלה של שמירה מלשון הרע שהוא סמא דחי' ושעיד"ז יבוא לקיים כל התוה"ק אמר אח"כ בקש שלום ורדפהו שהוא בעצמו יזכה להיות רודף שלום ג"כ ומצוה לשנות מה שאמר חבירו לעשות שלום ולא להגיד האמת ולעשות פירוד בין איש ישראל לחבירו וכ"כ הספרי מוסר דביותר צריכין זירוז הבעלי תורה שאפי' אדם לומד תמיד ע"י לשה"ר יכול להפסיד הכל כיון דמטמא כח הנפש שבו גם למודו ותפלתו אינו שוה כלום ואדרבה נותן בזה כח לחיצונים ח"ו וכנראה שלכן גמר עונשו של בעל לשון הרע שמוכרח בעצמו להכריז שטמא טמא הוא שמפני שכל מטרת בעל לשה"ר לפי דעתו להיות איש אמת לכן הענישה התוה"ק אותו להכריז גלוי' ולהודיע לכל ששורש אמת זה שהי' נכסף אליו הי' מפני שטמא הוא אמנם מי שנזהר בתוה"ק ושומר פיו ולשונו הוא חופש נגעי עצמו לתקנם ולא נגעי חבירו וזה כונת המדרש שמוסיף ר' ינאי ולפיכך משה עומד ומזהיר זאת "תורת" המוציא שם רע כי שם של אדם הוא כח הנפש שבאדם כמו שכתב בתוה"ק וכל אשר יקרא האדם נפש חי' הוא שמו היינו חיותו וכחו והודיע לנו משה רבינו ע"ה היינו אפי' התורה שלומד ג"כ נתקלקלה ע"י לשון הרע כי מוציא שם רע כיון שהשם שבו נתקלקל היינו כח הנפש לכן ממילא גם תורתו לא תציל עליו וטמא טמא יקרא ר"ל כי זה הוא חטא הלשון ר"ל שעיד"ז שהנפש נפגם ח"ו גם כל המצות והתורה נפגמים כי הוא חטא הכולל כל ענין התורה והמצות וזה שאמר שלמה המלך ע"ה שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו כי אין צרה לנפש גדולה מזו אחר שרואית שכל המצות ומע"ט שסגולה בכחה ג"כ הולכים לאיבוד אמנם עיד"ז ששומר פיו ולשונו זוכה לתכלית המקוה לתקן הכל להיות אוהב ימים לראות טוב ואין טוב אלא תורה היינו שיהי' הכל בשלימות השי"ת יזכינו לזה שנשוב בתשובה שלימה על חטא הגדול הזה ונזכה לחיים הנצחים אמן אמר המחבר דרוש זה הגדתי בקהל עם י' בטבת שנת תרנ"ב בבהמ"ד דבלאשקי בהספידא על כבוד הרב הצדיק וחסיד מפורסם מוהר"ר ליפמאן זצ"ל והעתקתיו כאן מפני ששייך לסדר היום ולעשות מזכרת להרב הצדיק המופלא הנ"ל תנצבה"ח]

ובדרושים כתבנו לבאר סמוכות הקרא דבקש שלום ורדפהו לנצור לשונך מרע עפ"י דמבואר בירושלמי מובא בהגהות מיימוני פ"ז מה' דיעות אות ג' דמותר לדבר לשה"ר על בעלי המחלוקת מ"ט ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך נראה מבואר דהיכא דיש חשש מחלוקת מותר לדבר לשה"ר להשקיט הריב עיד"ז ונראה בזה דוקא אם יש תועלת בהדיבורים לבער המחלוקת מישראל ושיכון השלו' על תילו אז מותר לדבר לשה"ר אבל לדבר לשה"ר בלי תועלת אע"פ שהם בעלי מחלוקת מ"מ אסור לדבר עליהם לשה"ר כי הלשון הרע אינו אסור רק משום שמדבר רע על חבירו אלא מפני שפוגם בנפשו נפש המשכלת אמנם אם תכלית הדיבור לעשות שלום בעולם ולבער המחלוקה אין זה פגם רק אדרבה טובה הוא כי גדול השלום שדוחה מחיקת השם משא"כ לדבר סרה בלי תועלת לשלום זה אינו מותר בשו"א וראה לשון הזהב של רבינו הר"מ ז"ל פכ"ה מסנהדרין ה"ו שכ' אין שליח ב"ד חייב באמירת דברים משום לשה"ר דקדק בלשונו דאינו "חייב" משום לשה"ר משמע אבל אינו היתר לשליח ב"ד שיספר