כלי חמדה ויקרא ק

יכול להחיות מתים מ"מ הדעת והדיבור הוא רק ביד הקב"ה בעצמו ואין זה בכח שום יצור ליתן דעה ודיבור כי זה חלק אלקי ממעל וכ"נ מבואר בסנהדרין (דף ס"ה ע"ב) רבה ברא גברא שדרי' לקמי' דר"ז הוה קא משתעי בהדי' ולא הוה מהדר לי' אמר לי' מן חברי' את הדר לעפרך ועיי"ש ברש"י ז"ל מבואר דנוצר ע"י ספר יצירה אין בו דעת ודיבור וזה כד' רס"ג הנ"ל [ובמק"א כתבתי בזה לתמוה על הג' חכ"צ ז"ל בת' שחקר אם יכול להצטרף למנין ולא העיר כלל מזה שא"ב דעת כלל ועי' במגילה (דף ז' ע"ב) לשנה אמר לי' רבה לר"ז] ניתי מר ונעביד סעודה בהדי הדדי אמר לי' לאו בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא ולכאורה הא כל התנאין והמוראין היו יכולין להחיות מתים בפרט שר"ז ידע כחו של רבה שיש בכח גם לברוא אדם ע"י ספר יצירה אמנם להנ"ל א"ש דהי' ירא מהדעת והדיבור שהי' רק בנס שחזר אליו כיון שזה אינו בכח אדם כנ"ל והארכנו הרבה במק"א בזה ואכ"מ] וזאת הוא החומר שיש בחטא עכו"ם שחוטא בכח הדעת שבו אמנם מפני שהפליגו חז"ל בחטא שבין אדם לחבירו יותר מבין חטא שבין אדם להקדוש ברוך הוא ולשה"ר הוא אותו חטא של עכו"ם שהוא גם כן חטא בכח הנפש והוא בין אדם לחבירו לכן אמרו חז"ל ששקול כנגד ג' עבירות אלו והנה תכלית בריאות ישראל לזכך חומרו עד שיגיע למעלת הנפש והנה כל עוד שאינו פוגם בכח הנפש נוכל לזכך את חומרו בכח הנפש שיתגבר עליו משא"כ מי שחוטא בנפש הרי ממית את כח החי שבו הנטוע בו מהשי"ת שעיד"ז יהי' יכול להחיות את כח החומר שבו וממילא הרי הוא כמת וזה הודיע לנו הרוכל באמרו מאן דבעי למיזבן סמא דחי' היינו הרפואה שהחיים יהי' כמו שהם צריכין להיות שלא יתקלקלו ואדרבה יוסיף אומץ להחיות לגמרי ואמר שהסגולה לזה נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה כי האדם השומר לשונו ושפתיו שלא יטמאם בלשה"ר ורכילות ושמור הוא שלא יתלכלך הנפש שישאר בטהרתן זה הוא התרופה העיקרית להיות עיד"ז מקיים כל התוה"ק כי עיד"ז ששומר את נפשו בטהרה ממילא נתגבר הנפש על כחות הגוף ויזכך את חומרו ג"כ וממילא יהי' סור מרע ועשה טוב וזה שאמרו חכמי אמת כי ברית המעור מכוון נגד ברית הלשון כי האדם מטבעו שואף לחטוא אך מי ששומר פיו ולשונו אז הנפש שבו שהוא בשלימות והדעת הגמור אינו מניחו לחטוא כמאמרם ז"ל א"א חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות אמנם מי שפיו חומה פריצה והנפש נפגמת והדעת נתקלקל ממילא עלול לחטוא ר"ל ונראה שזה מליצת חז"ל באמרם רובם בגזל ומיעטו בעריות וכולם בלשון הרע שהכונה אחר שחשב מקודם הרוב והמועט שזה כולל כולם אמר אח"כ שכולם היינו שהחטא הרוב והמועט בין בגזל בין בעריות הוא מכח לשה"ר שיש בהם שאם היו נזהרים בשמירת הלשון כראוי לא היו באים לידי חטאים אלו ששמירת הלשון הוא סם החיים וכבר נודע מה שפירשו המפרשים דמטעם זה הרהורי עבירה קשים מעבירה כי ההרהורי הוא חוטא בדעת שהוא הנפש שבאדם וזה שהודיע לנו הרוכל הזה כי נצור לשונך מרע הוא התרופה להאיש החפץ חיים ועיד"ז בא לכלל סור מרע ועשה טוב [ועי' היטב בחי' הרד"ל ותראה מה בין דבריו לדברינו] ואמר אח"כ בקש שלום ורדפהו כי לכאורה בקשת שלו' בין אדם לחבירו א"א אלא ע"י שינוי קצת כמו שהי' עשה אהרן הכהן ע"ה ועיד"ז יוכל לנפול לשקר ממש לכן אומר דוד המלך ע"ה דמי שנזהר בלשונו מלשה"ר ורמאות הוא בא לעשות כל המצות ויכול להיות רודף שלום ג"כ שעיד"ז לא יכשל ח"ו ליפול בחטא לשה"ר. וערבים עלי דברי אדמו"ר הגאה"ק מוהר"ח העניך מאלכסנדר זצ"ל זי"ע שאמר שענין טהרת מצורע ע"י כהן דהנה צרעת בא על עון לשה"ר והנה זה המדבר לשה"ר