כלי חמדה שמות שלא

דמצוה עביד ופלגא ל"ת. לכן מוכרח דנהי דהלל"מ על מצות ערבה שהי' במקדש מ"מ לא היתה הקפידא שיהי' דוקא בלא ד' מינים ולכן יוכל לעשות זכר למקדש ג"כ עם הד' מינים ביחד. ועיי' היטב בזה. ובעיקר דברי הגאון שיחי' יש להעיר עוד מטעם אחר ואכ"מ

יהי' איך שיהי' אינו מוכח מסוגיות הנ"ל דח"ש דמצוה לאו מצוה הוא. אמנם בעיקר הדבר אפי' א"נ דח"ש מהמצוה הוא ג"כ מצוה ה"ד רק בשיעורין דהלל"מ הן בזה אמרי' די"ל דח"ש ג"כ מצוה הוא כמו אכילת מצה וכיו"ב [ושם י"ל עוד מטעם אחר א"נ דשיעורין רק הלל"מ וא"כ במצות מצה שנצטוו מקודם מ"ת בפסח מצרים הי' המצוה גם בח"ש לכן נהי דאח"כ כשנתנה תורה נתחדשה הלכה דצריך כזית דוקא מ"מ המצוה הראשונה לא נעקרה לגמרי ויש מצוה גם בח"ש אם אין לו שיעור שלם לקיים עכ"פ המצוה דקודם הדיבור וכבר כתב כיו"ב מרן זצוק"ל בחידושי הרי"ם חו"מ ס"א אות ב' לענין דינים בזה"ז עיי"ש ודפח"ח. ואם כי יש לחלק הענינים מ"מ לאחר העיון נראה שיש מקום לומר כן ועדיף עוד מנידון מרן זצוק"ל ודו"ק] אבל במה שכתוב בתורה מפורש דהמצוה רק באופן הזה אז ליכא מצוה בח"ש. ובזה א"ש מה שכתבו התוס' ב"ב (דף נ"ו ע"ב) בסוד"ה ורבנן שכתבו דלא דרשי' דבר ולא חצי דבר אלא היכא דהסברא נותנת למידרש כן. והקשו מהא דקיי"ל בפדיון הבן חמש ולא חצי חמש וכתבו בזה"ל התם נמי מצות פדיונו בה' סלעים ולא מיקיימא מצוה בפחות עכ"ל וצ"ע מה פשיטא להו כ"כ דהסברא נותנת כן דלא מקיים המצוה בפחות אמנם לפי הנ"ל א"ש כיון דשיעור המצוה מפורש בתורה ממילא ידעינן דפחות מזה לאו מצוה הוא וכבר ראיתי להגאון מלבוב שיחי' בספר בית יצחק שהביא מהא דחמש ול"ח חמש לענין ח"ש במצוה אמנם לא ביאר כמו שכתבתי. וכן מוכרח מדברי רמב"ן ז"ל עה"ת בפרשת תשא דפשיטא לי' דהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחה"ש הוא בלאו עיי"ש שכתב בזה"ל שאם נאמר דהעשיר לא ירבה שהוא שלילית שבכך די לו לא נוכל לפרש כן בוהדל לא ימעיט עכ"ל מבואר דפשיטא לי' לרבינו ז"ל דל"צ קרא דוהדל לא ימעיט שאם אין לו אין מצוה בפחות דזה ממילא ידעינן כיון דאמרה התורה מחצית השקל ממילא ידעינן דפחות מזה כמאן דליתא וע"כ דקרא לאזהרה אתי. ועיי' בר"מ ז"ל פ"א מהלכות שקלים שהוכיח מהא דוהדל לא ימעיט ממחה"ש שצריך למכור את כסותו ולכאו' צ"ע מהיכן דייק לה ועלה בדעתי דכוונתו כמ"ש הרמב"ן ז"ל דהוא אזהרה ובל"ת מחויב ליתן כל הונו ויהי' א"ש מאוד לשון הר"מ ז"ל

איברא דלקושטא דמילתא אינו נראה כן דעת הר"מ ז"ל מדלא חשיב לי' לאזהרה ונראה שדעת הר"מ ז"ל ג"כ דלהורות דפחות ממחה"ש אינה מצוה ל"צ קרא וע"כ דקרא אתי להורות דאין דינו ככל מצ"ע דאם אין לו פטור דאונס רחמנא פטרי'. ואע"ג דאונסא כמאן דלא עביד מ"מ מצטרפין המחשבה ואמרינן חישב לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו כאלו עשאה. אמנם במחה"ש אינו כן דצריך דוקא לקיים המצוה בפועל שיהי' לו חלק בקרבנות ציבור וממילא חייב למכור את כסותו והארכתי בזה בחידושי על הר"מ ז"ל הלכות שקלים ואכ"מ. עכ"פ נתבאר שדעת התוס' והר"מ והרמב"ן ז"ל דהיכא דמפורש בהדי' שיעור המצוה אז בפחות מזה אין מקיים מצוה כלל ועיי' בתשו' חלקת יואב חיו"ד סי' ט' שכ' כן לענין איסורין ג"כ ויש לפלפל בדבריו ואכ"מ. עכ"פ לענין ח"ש במצוה נראה מבואר כן. וא"כ במנורה דאמרה תוה"ק מערב ועד בוקר ודרשינן דפירוש הקרא