כלי חמדה שמות של

המצוה. אלו דבריו. ויפה העיר וכיוון בזה לדברי הג' הספורני בפרשת ואתחנן בקרא דאז יבדיל שכתב בזה"ל אחר שסיים ההקדמה לביאור התורה הבדיל הערים להראות לישראל מה נכבד ענין שמירת המצוה שהקפיד לקיים קצת מצות עשה עכ"ל הזהב. ויש להעיר מדברי הגמ' מנחות (דף מ"ד ע"א) דמקשינן על ר"ח אלא מאן דלית לי' תרי מצות חד מצוה נמי לא ליעבד וכו' נראה דאם הי' מצוה אחת הי' סברת ר"ח טובה. וקשה ג"כ וכי אם לית לי' אלא חצי מצוה לא יעשה כלום נראה קצת דח"ש ממצוה אינו מצוה. אמנם בלימוד התלמידים אמרתי בזה לפי"ד רש"י ז"ל דקשר של התפילין הלל"מ היינו השם של השי"ן שבבית של ראש והדלי"ת שבקשירה ברצועות של ראש ויו"ד בקשר של יד וא"כ אמאי קתני במשנה דאין מעכבין זא"ז הא לא נשלם הקשר של תפילין בתפילה אחת וצ"ל דהלל"מ אינו שיהי' יחד רק של ש"ר יהי' הקשר ד' ושל יד יהי' יו"ד אבל לא שיהי' השם שלם דוקא. אך זה דוקא לפי האמת דהיא שתי מצות משא"כ אם הוי אמרי' דהיא מצוה אחת א"כ הוי אמרי' כפשוטו דהלל"מ דצריך קשר שיהי' השם שלם א"כ תפילה אחת אינה מצוה כלל מצד דליכא קשר כהלכתו ובזה ל"ש דהוי ח"ש דאם אינו שם שלם ליכא מצוה כלל וזה נכון בעזהשי"ת

אך עדיין יש לעיי' מהא דמבואר במס' ערכין (דף י' ע"א) דרבנן הכריחו דתקיעה ותרועה שני מצות הן דא"נ דחדא מצוה היא א"כ אמאי אמרה תוה"ק ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תרועו אמר רחמנא עביד פלגא דמצוה עיי"ש מבואר מגמ' דאין סברא דפלגא דמצוה במקום אחד יהי' במקום אחר מצוה שלימה וא"כ נראה דמכ"ש באותה מצוה ממש פלגא לאו כלום הוא ואם אינו מקיים המצוה בשלימות כמו"ש בתורה לאו כלום עביד. אמנם באמת סוגיא זו איתא גם במס' סוכה (דף נ"ג ע"ב) ושם הגירסא בגמ' מי אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד "ופלגא לא עביד". נראה דעיקר הוכחת רבנן דלאו מצוה אחת היא דאם הי' מצוה אחת אין סברא שבמקום אחר נימא דאין לעשות כל המצוה אלא פלגא דוקא והקושי' רק מדכתיב ובהקהיל את הקהל תתקעו "ולא תרועו" שהקפידה תורה שלא לעשות כל המצוה וזה אין סברא לומר. ומוכח מזה דשני מצות הן. ונראה דגם כוונת הגמ' בערכין הוא כן אלא שיש קיצור בלשון אבל הכוונה אחת הוא דעיקר הוכחת הגמ' מכח דהקפידה התוה"ק שלא להריע

ואם כנים הדברים יש להעיר בזה על דברי כבוד הגאון בעל חלקת יואב שליט"א בחלק או"ח סי' ל"א שכתב דאפי' א"נ דד' מינים מעכבין זא"ז מ"מ מוכרח דשני מצות הן ויוצא בזה אחר זה דא"נ דא"י בזא"ז רק צריך שיטלן כאחת וכולהו חדא מצוה א"כ איך אמרה תורה שבמקדש יהי' מצוה בערבה לחודא ויקשה ג"כ מי אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד ופלגא לא תעביד עיי"ש אלא ודאי דכל אחת בפ"ע. ואע"ג דמעכבין זא"ז מ"מ ל"צ שיהי' כאחת דוקא והוא דבר נפלא וראוי לגאון כמותו. אך לפי"ד אין ראי' דהרי מבואר בסוכה (דף מ"ד ע"א) דמקשינן בגמ' מ"ש בלולב דעבדינן זכר למקדש וערבה לא עבדינן זל"מ. ואין לומר דיוצאין בערבה שבלולב האי משום לולב הוא וכ"ת דמגביה לי' והדר מגבי' לי' והא לא עבדינן הכי. נראה מבואר מד' הגמ' דאם היו עבדינן הכי היו יוצאין בערבה שנאגדת בלולב משום ערבה שבמקדש וקשה הא במקדש המצוה רק בערבה א"כ נראה לכאורה דאם מוסיף מין אחר איכא בל תוסיף וא"כ איך שייך בערבה שבלולב זכר לערבה שבמקדש. לכן נראה דאדרבה מזה מוכח דד' מינין אחת הן ולכן הי' פשיטא לגמ' דאע"ג דבמקדש ל"צ אלא ערבה לחודא מ"מ א"א לומר דעם הלולב לא יקיים המצוה דמי אמר רחמנא פלגא