כלי חמדה שמות שכט

אך באמת בגוף דברי השבות יעקב יש לפקפק מטעם אחר דאע"ג דנימא דמקיים מצוה בפחות מכשיעור היינו אם אין לו יותר אלא מח"ש שפיר י"ל כיון דעכ"פ חזי לאיצטרופי מצוה קעביד גם בח"ש כמו דאסור מה"ת מה"ט משא"כ הכא בנשבע שלא יאכל מצה דכשיעור אסור לו ואם יאכל כשיעור לא יהי' מצוה כלל דהוי מצוה הב"ע א"כ נראה פשוט דכ"ע מודים דח"ש ג"כ לאו מצוה הוא כיון דל"ש חזי לאיצטרופי דכשיעור לא יהי' מצוה כלל והנה לכאורה עלה בדעתי דאף א"נ דבכל המצות אין מקיימין כלל בפחות מכשיעור מ"מ באכילת מצה מקיים המצוה בפחות מכשיעור דכמו דקיי"ל דנשים חייבות באכילת מצה מצד דדרשינן לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות כל שישנו בל"ת חמץ ישנו בקום אכול מצה ועיי' בפסחים (דף ל"ה ע"א) לענין דבעי מצה מה' מינים ולענין מצה עשירה ההיקש הנ"ל ולר"ש דס"ל דלפני זמנו ולא כלום ג"כ מצד ההיקש הנ"ל א"כ י"ל דה"ה בח"ש מצה כיון דבחמץ איכא איסור דח"ש דח"ש אסור מה"ת וא"כ גם במצ"ע דמצה מקיים אכילת מצה בפחות מכשיעור ג"כ והוי עכ"פ פלגא דמצוה דגם לענין זה מקשינן מצה לחמץ

אמנם יש להעיר בזה עפ"ד הר"מ ז"ל פ"א מחמץ ומצה דס"ל דהא דבחמץ אסור ח"ש הוא מצד דכתיב לא יאכל וכמו"ש המפורשים הטעם כיון דאסור בהנאה גם ח"ש אסור עכ"פ מתורת הנאה וא"כ הכא דכתיב לא תאכל עליו חמץ ואין במשמעותו איסור הנאה א"כ מצד לא תאכל ליכא איסור דחצי שיעור ושוב גם המצוה אינו מקיים בפחות מכשיעור כיון דמצד איסור זה דלא תאכל ג"כ ליכא איסור כלל בפחות מכשיעור ובאמת יש להעיר לתרץ עפי"ז דברי הר"מ ז"ל דס"ל דח"ש בחמץ נשמע מדכתיב לא יאכל ותמי' ת"ל מכל חלב כמו כל איסורין דח"ש אסור מה"ת. ועפ"ד י"ל דהר"מ ז"ל ס"ל דהכא צריך קרא דח"ש אסור דאל"כ הו"א נהי דבכ"מ ח"ש אסור מה"ת אבל באכילת חמץ כיון דאיתקש לאכילת מצה ובמצה פשיטא דפחות מכשיעור ליכא מצוה כלל א"כ ה"ה באכילת חמץ פחות מכשיעור ליכא איסור כלל ולכן כתב הר"מ ז"ל מצד קרא דלא יאכל דאסור ח"ש מצד הנאה עכ"פ ולאו דלא תאכל שפיר איתקש לאכילת מצה דבפחות מכשיעור ליכא איסור מצד הלאו דלא תאכל ולפי"ז יהי' מוכח שדעת הר"מ ז"ל דבפחות מכשיעור במצ"ע ליכא מצוה כלל וכדעת השב"י ז"ל. ויש עוד להעיר בענין זה מדברי הגמ' ר"ה (דף ל"ד ע"ב) דתקיעות וברכות דר"ה מעכבין זא"ז ועיי' בר"ן ז"ל שם ובחי' שכתב דהפירוש דאם יש תוקע שא"י לקרות הט' תקיעות כד"ת אסור לתקוע מקצת מה שיכול עיי"ש. וא"נ דבח"ש עכ"פ מצוה איכא א"כ מה בכך דא"י לצאת כל המצוה מ"מ יתקע כדי לצאת עכ"פ פלגא דמצוה וידחה את השבות דאיסור תקיעה. ומוכרח ג"כ דבפחות ממצותו ליכא מצוה כלל

ואולי י"ל דהנה זה נראה פשוט דמי שיכול לתקוע תרועה או שברים בוודאי תקיעה ג"כ יכול דזה קול פשוט וע"כ דכוונת הר"ן ז"ל אם אינו יכול לעשות אלא תקיעה גרידא וא"י לעשות תרועה ושברים וא"כ י"ל דלכן אסור לו לתקוע ול"ש בזה דעכ"פ פלגא דמצוה הוא כיון דבאמת עיקר המצוה בתרועה רק דכללא הוא דכל תרועה צריך שיהי' פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי' וא"כ ז"ד בדאיכא תרועה אבל בתקיעה בלא תרועה ליכא מצוה כלל ואין זה ענין לח"ש דמצוה וזה נכון בס"ד

ויד"נ האברך המופלא החריף מו"ה הערשקי נ"י העיר דיש מצוה בפחות מכשיעור מהא דמבואר במכות (דף ט' ע"א) אז יבדיל משה וכו' אע"פ שאין שלש שבעבר הירדן קולטת אמר מצוה שבא לידי אקיימנה אע"פ שהיא רק מקצת