כלי חמדה שמות שכח

הי' אפשר לקיים בו מצות הדלקת הנרות ביום מ"מ כיון דמערב ועד בוקר הי' יכול לקיים מצות הדלקה הי' חייב לקיים מצוה זו והוי בכלל כאשר צוה השם. וי"ל יותר דאע"ג דהר"מ ז"ל ס"ל דמצותן שיהיו דולקין תמיד מ"מ כיון דמודה הר"מ ז"ל דבין הערבים לא הי' נותן שמן יותר אלא שיהי' דולק מערב ועד בוקר וא"כ ע"כ דשתי מצות הם ואם דולקין מערב ועד בוקר ג"כ קיים מצות הדלקת המנורה אע"ג דמצותן שיהיו דולקין תמיד היינו שבבוקר יש ג"כ חיוב הטבה והדלקה אבל אינה מצוה אחת רק שצריך להטיב את הנרות ולהדליקן שני פעמים ביום. אחד בין הערבים וזה מצותו שיהי' דולק עד הבוקר. וב' בבוקר וזה מצותו שיהי' דולק עד בין הערבים ובזה מתקיים הקרא דלהעלות נר תמיד וא"כ נהי דבשבעת ימי המילואים לא הי' אפשר לקיים מצות הדלקת היום אבל מצות הדלקת הלילה הרי קיים בשלימות ואדרבה לדעת הר"מ ז"ל ירווח לן יותר מלדעת הרמב"ן ז"ל דלדעת הר"מ ז"ל נתקיים מצות הדלקת המנורה בלילה בשלימות משא"כ לדעת הרמב"ן ז"ל דלהעלות נר תמיד קאי על נר המערבי א"כ נראה דבאמת נר המערבי הי' מצותו שיהי' דולק כל היום ע"י הדלקה דבין הערבים ובאמת הי' כן כל זמן שהנס הי' בנר המערבי וא"כ לא נתקיים המצוה בנר המערבי בשלימות ויש להוכיח מזה כדברי מרן הב"י ז"ל שכתב לתרץ על הקושי' דאמאי עשאו ח' ימים חנוכה הא על לילה הראשונה הי' שמן ותי' דלא רצו להדליק בכל לילה אלא על זמן מועט כיון שלא יכלו לעשות כל המצוה ותמהו עליו הא ח"ש לאו מצוה הוא כלל ולהנ"ל י"ל דמרן ז"ל הוכיח ממנורה בז' ימי המילואים דג"כ לא היתה דולקת כל זמן מצותה ואעפי"כ כתיב בה כאשר צוהו הש"י וא"כ מוכרח דבמנורה גם ח"ש מהמצוה הוי מצוה. אמנם בעיקר הענין אי ח"ש מהמצוה חשיב ג"כ מצוה כבר האריכו האחרונים בזה ויען שיש לנו בזה איזו הערות ארשום אותם בזה לעורר לבב התלמידים

ד) הנה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ח"י בשלהי דבריו שם וז"ל ועל דבר מי שאין לו רק פחות מכזית מצה נ"ל שאין כאן חיוב כלל דאכילה בכזית משמע וראי' ממה דאיתא בסי' תפ"ד הנשבע שלא לאכול מצה כל השנה אסור לאכול מצה בפסח ולפי"מ דקיימא לן לענין שבועה שלא אוכל בכזית משמע קשה א"כ יאכל פחות מכזית. אלא ודאי פשוט כיון שאינו אוכל כשיעור לאו מצוה היא כלל עכ"ל. ודבריו הקדושים תמוהין מאוד דהרי להלכה קיי"ל גם לענין שבועה ח"ש אסור מן התורה ושפיר גם ח"ש לא מצי לאכול ועיי' במל"מ פ"ד משבועות שכתב שכן דעת הרמב"ם והר"ן ז"ל וכן מבואר בש"ע יו"ד סי' רל"ח ס"א ונסתרה ראיתו. ומצאתי שקדמני בזה בספר חיים שאל להגאון רב חיד"א ז"ל חלק א' סי' ג' עיי"ש. אמנם כבר אמרו חז"ל שמצוה לקיים דברי חכמים. ע"כ נלענ"ד לתקן ראית השבות יעקב על דרך זה דהנה ידועה קושית הרא"ה ז"ל דבנשבע שלא אוכל מצה אמאי אסור לאכול נימא עדל"ת ותי' דהוי עשה ול"ת. ומעתה י"ל עפי"מ שכתב האבני מילואים בתשו' סי' י"ד לחדש דבשבועה דאסור ח"ש אין זה מכח הנדר כלל כיון דלא נדר אלא על כזית רק כיון דאמרי' דבכל איסורין ח"ש אסור מה"ת ממילא רמי' ע"ז איסור ג"כ ועיי"ש שמחדש דהוי כאכלה כולה אע"ג דאיכא עוד פחות מכזית ומעתה בח"ש ליכא חומר עשה ול"ת כיון דאינו מתורת הנדר כלל וא"כ א"נ דבח"ש איכא מצוה הדרא לדוכתא קו' הרא"ה ז"ל דעכ"פ יאכל ח"ש מצד עדל"ת דהיינו האיסור דח"ש דבזה שוב אין לומר דהוי עשה ול"ת דבח"ש ליכא עשה ול"ת כנ"ל כיון דאינו מצד הנדר אלא ודאי דבאכילת ח"ש ליכא מצוה כלל וזהו כוונה נכונה בדברי השבות יעקב ז"ל: