כלי חמדה שמות שכה

ועיין במל"מ פ"ח שם שילהי הלכה ו' מ"ש בכוונת התוס' שבת דאם נפסלו לבגד"כ אמרי' לב ב"ד מתנה והוי חולין גמורין ופשיטא דמותר לקורען משא"כ במעיל כיון דטעון גניזה ל"ש בו לב ב"ד מתנה ונשאר בקדושתו ולכן אסור בקריעה ונסתר דינו דהקרבן חגיגה. הארכנו קצת בזה מפני שהדבר חדית לן וקרוב לאמת בעזהשי"ת. עכ"פ מוכח מזה דבמעיל אפי' אם נימא דאסור לכבסו ג"כ יהי' אסור לקורעו אע"ג דנפסל מדין בגד"כ וא"כ הדר"ל קושיתינו כיון דאסור לקורעו נימא ביאה במקצת שמה ביאה

והנה עלה בדעתי להעיר עוד עפי"מ דקיי"ל בכ"מ אמירה לעכו"ם מותר מה"ת ורק מדרבנן אסור א"כ מה"ת ראוי לקרוע ע"י שיאמר לעכו"ם לקרוע אותו ושוב אמרי' בי' ביאה במקצת ל"ש ביאה כיון דראוי לקרוע ע"י עכו"ם ונהי דמדרבנן אסור בשביל זה אינו חשוב אינו ראוי כנ"ל. אך יש להעיר בזה עפי"מ שכתבו הפוסקים דהיכא דגרמא אסור גם אמירה לעכו"ם אסור וא"כ נראה כיון דכתיב לא יקרע גם ע"י גרמא אסור מה"ת. וא"כ אינו ראוי מה"ת אפי' ע"י אמירה לעכו"ם. ויש לפלפל עפי"ז בקושית הקרבן חגיגה דמ"ש דמעיל דנקט ר"ל ולפי הנ"ל י"ל דר"ל סובר דשאר בגד"כ נתמעטו רק מדכתיב לא תעשון כן לד' וא"כ גרמא שרי כמבואר בשבת (דף ק"כ) וא"כ מותר לקרוע ע"י גרמא ול"צ דוקא להכניסו בפחות מג' על ג' משא"כ במעיל דכתיב לא יקרע וגם גרמא אסור לכן ליכא עצה כ"א בפחות מג' על ג' כנ"ל. ויש עוד לפלפל בזה אך לקושטא דמילתא נראה כדאמרן דמסוגי' זו מוכח דדוקא אינו ראוי בעצם מיקרי א"ר אבל מה דאינו ראוי מחמת איסור מיקרי ראוי וזה ברור בעזהשי"ת. עד כאן מלשון התשו' שכתבתי להרב הגאון ממעזריטש ז"ל

אחר זמן רב בא לידי ספר היקר עין יצחק להגאון מקאוונא ז"ל וראיתי בחלק או"ח בתשו' נידון הקארעקטין אם יש בהם קדושה האריך הרבה בענין זה. ועיי"ש היטב בכל הסי' בענין הקארעקטין תראה שהרגיש ג"כ בדברינו ובזה ממילא נסתר מה שכתבתי בתשו' הראשונה בענין זה להחזיק בדברי הקרבן חגיגה ולתמוה על המל"מ. ועיי"ש שכתב ג"כ להחליט דפסולין לבגד"כ מצד בגדים המכובסין אמנם בדבר אחד יש להתפלא על הגאון ז"ל בס"ה אות ג' שם שכתב בפשיטות דהא דקתני במשנה בגד שנטמא אחר שניתז עליו דם חטאת קורעו פירושו בגדי כהונה עיי"ש. וכ"נ מכל תשובותיו בענין זה. ולענ"ד יפלא מאוד דמנ"ל זאת דילמא הפירוש בגד סתמא וכן נראה מכל המפורשים שלא נחתו לזה. ובאמת איך אפשר לומר כן בפשיטות כיון דאיכא עצה בפחות מג' על ג' והכא בוודאי ל"ש קושית התוס' דהוי ביאה במקצת כיון דאפשר לחתכו כיון דגרמא מותר הרי אפשר לחתכו ע"י עכו"ם לכ"ע. וא"כ הרי אין הקריעה מוכרחת ול"ש לומר דהקריעה לצורך תיקון. ובאמת במעיל קשה לומר דהוי בגדר אסור לחתכו כיון דאסור מה"ת גם ע"י גרמא. ומה שחלקתי בין אינו ראוי בעצם בין א"ר מחמת איסור לכאורה יש לעיי' הא באדם הוי ג"כ רק א"ר מחמת איסור. ועיי' ברש"י גיטין (דף כ"א ע"ב) בשלמא יד עבד א"א למקציי' דהוא מחמת איסור חבלה. והעירני בזה כבוד הגאון הנפלא מוהר"ח העללער שליט"א מווארשא. אך י"ל דשם פי' רש"י ז"ל על הא דאמרי' א"א למקציי' ומוכרח רש"י ז"ל לפרש מפני מה א"א אבל באמת האדם הוא אחד בכל גופו כיון דהחיות שבו הולך לכל האיברים א"כ הכל הוא האדם ואינו דומה לבגד. אמנם בשאר בגדי כהונה הרי ראוי מה"ת לקרוע ע"י גרמא ואי דמדרבנן אסור הא גם עצה ע"י קריעה אסור מדרבנן כיון דשייר כדי מעפורת כמו"ש התוס' שם. ואמת א"נ בהחלט דפסולין לבגד"כ מצד מכובסין י"ל דקאי גם על בגד"כ כיון