כלי חמדה שמות שכא

לא מהני שינוי מ"מ י"ל דהא דאסור נשתמש בהן הדיוט היינו דוקא משעה שחזי למזבח אבל בעודם מחוברין לקרקע דהעצים לא חזיין למזבח כמות שהן לא נאסר בהן שימוש הדיוט ולא חל איסור שימוש אלא משעה שנתלשו ולכן במזבח עצמו שפיר גם במחובר קפדינן שלא ישתמש בו אדם קודם לכן. וזה מוכרח. ולפי"ז יפה הקשה המג"א ז"ל דבבע"ח דחזי למזבח מיום ח' והלאה והיו אסורין אם נשתמש בהן הדיוט. אך מה שצל"ע בדברי המג"א ז"ל כיון דזה מודה המג"א ז"ל דעכ"פ שינוי צריך אם נשתמש בהן הדיוט וא"כ בבע"ח דקרבין כמות שהן בלי שינוי איך מותרין בנשתמש בהן הדיוט. ונראה דכוונת המג"א ז"ל כיון דשחיטה לאו עבודה היא וא"כ עיקר עבודה הוא בקבלת וזריקת הדם ואז כבר נשתנה מכמות שהי'. אך לפי"ז יקשה טובא לפימ"ש הפוסקים דלר"ע דבמדבר הותר בשר נחירה הי' שחיטה עבודה כיון דלא היתה נוהגת אלא בקדשים א"כ במדבר היו כל הקדשים צריכין להיות שלא ישתמש בהן הדיוט ודא ודאי בדותא הוא. ויש לפלפל דתליא אי ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף או אין לשחיטה אלא לבסוף דלמ"ד אין לשחיטה אל"ב י"ל דבתחילת שחיטה הוי שינוי ושפיר מצי למישחט לגבוה כיון דלענין עבודה הוי סוף שחיטה עבודה. אך כ"ז לא יספיק לתרץ מה שקשה מחטאת העוף דמתכשרה המליקה בקדשים אפי' ברוב סימן אחד של הקנה והתם לא נשתנה מקודם דאע"ג דנעשה טריפה בפסיקת החוט וחתיכת המפרקת קודם שבא למליקת הסימן מ"מ נראה פשוט דטריפה ל"ה שינוי. ואע"ג דכתבו התוס' דגם תחילת שחיטה הוי שינוי היינו בבהמה דנקובת הוושט הוי נבילה אבל טריפה ל"ה שינוי ומליקה בעוף לכ"ע עבודה הוא ובלא"ה הא זה ששובר המפרקת ופוסק החוט גם זה מכלל מליקה הוא וגם זה עבודה הוא וצריך כהן. ועיי' ברשב"א חולין ר"פ אלו טריפות. וקשה למה לא יהי' צריך לדקדק בקרבנות העוף שלא יהי' מאותם שנשתמש בהן הדיוט. לכן נראה דכוונת המג"א ז"ל דאע"ג דשחיטה ג"כ עבודה היא מ"מ כיון דהקרבן לגבוה הן בחטאת והן בעולה הוא עיקרו לאחר שחיטה דאז קרב ע"ג המזבח החלב והדם והבשר ואז כבר נשתנה לכן אין פוסל בו נשתמש בו הדיוט. וז"ב ומוכרח בדעת המג"א ז"ל

ודע דיש לי עיון בלשון רש"י ז"ל בזבחים (דף קט"ז ע"ב) בד"ה ואייתי ציבי חדתא שכ' בזה"ל שלא נשתמש בהן אדם "שלא יהי' שברי כלים" עכ"ל. נראה מזה דס"ל דהא דאוסר ר"א בן שמוע שלא ישתמש בהן הדיוט היינו דוקא אם הוי שברי כלים דמאיסי לגבוה הא בלא"ה אין פסולין למזבח וצ"ע מנ"ל זה ובאמת גם לשון פ"ו מאיסורי מזבח הלכה ד' שכ' בזה"ל ועצי "סתירה" פסולין למזבח לעולם לא יביאו אלא חדשים עכ"ל. צ"ע דמתחיל בעצי סתירה דמשמע דאינן פסולין אלא אם נסתרו מאיזהו כלי ומסיים שצריכין להיות חדשים דוקא. ועכצ"ל דכוונתו דלענין לכתחילה צריך חדשים דוקא וכמו שכתב בפ"א מבית הבחירה הלכה כ' אמנם שיפסלו בדיעבד למזבח היינו דוקא בעצי סתירה אבל שימוש בעלמא אינו פוסל וכלשון רש"י ז"ל כאן וצ"ע בכ"ז. ועיי' בדרושי ר' חיים כהן ז"ל בהוספה מהגאון ר' ראובן ראפאפארט ז"ל (דף ע"ח ע"ט) שהאריך בענינים אלו ולא ראה דברי החת"ס ז"ל וגם לא הרגיש כלל בדברינו הנ"ל: