כלי חמדה שמות שכ

לכאורה צ"ע הא קיי"ל תורה לאו בשמים היא וא"א לפסוק ע"פ רוה"ק. אך כבר כתבו המחברים דכל מ' שנה שהיו ישראל המדבר ולא נשלמה עוד התורה לא הי' שייך לומר תורה לאו בשמים היא וא"כ ע"כ שפיר הי' יכול לדון עפ"י רוה"ק וכ"כ במק"א כיו"ב לענין קושית המרמב"ח ז"ל בהא דדן משה רבינו עפ"י מן אע"ג דתורה לאו בשמים [ול"צ בזה לחילוק האחרונים דלברר דבר סומכין על רוה"ק שזה אינו מוכרע אך העיקר כנ"ל דמשה רבינו הי' יכול לדון ברוה"ק] ומעתה זה דוקא מ"ר אבל אח"כ שנחתמה תורה ונתנה לישראל ונאמר אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר ושתורה לאו בשמים היא שוב צדקו דברי מרן זצוקללה"ה דבנס חנוכה ע"כ הי' ברכה דאם הי' נס לא היו יכולין להדליק בו את המנורה דילמא לאו שמן זית הוא ואין סומכין על רוה"ק במקום מצוה דרבים דתורה לאו בשמים היא כנ"ל. ומה שצוה הקב"ה שיקח משה רבינו שמן למאור מישראל היינו כשיכלה השמן של הנשיאים אבל שמן המשחה דלא הי' אחר כ"א זה שעשה משה בתחילת חנוכת המשכן וזה השמן הי' משמים ע"כ לא צוה הקב"ה לקחת מישראל שמן לשמן המשחה וזה פשוט

ו) כתב המג"א בסי' קמ"ז ס"ק ז' בזה"ל וכתב הרמב"ם סופ"א מהלכות בית הבחירה משמע דאפי' הם חדשים כל שנעשו להדיוט אסור. ומיהו העולם נוהגין לעשות אפי' מישנים וכמ"ש מהרי"ל ונ"ל דס"ל דבהמ"ק שאני. ועוד נ"ל דוקא כמות שהן אסור להשתמש בהן אבל אם שינה צורתן ועשה מהן כלי אחר שרי דהרי הכיור נעשה ממראות הצובאות ואע"ג דבמזבח בעינן עצים שלא נשתמש בהן הדיוט י"ל דמזבח שאני וכן משמע בגמ' ועוד דהרי הקרבנות קריבים מבהמות שנשתמש בהן הדיוט עכ"ל. וראיתי להגאון בעל חת"ס ז"ל בתשו' חלק או"ח סוף סי' מ' שכתב בזה"ל וראיתי מ"ש מג"א סי' קמ"ז סק"ה לחלק בין מזבח לשאר מילי ולא כתב לזה שום טעם ומאי דמייתי ראי' מקרבנות לק"מ דהרי אפי' בע"ז לא נאסרו בע"ח ונהי דמ"מ לגבוה מסקינן חד דרגא דנאסרו מ"מ להדיוט אין נעבד בבע"ח וא"כ הכא דקיל טובא י"ל דבע"ח לא נאסר ע"י תשמיש הדיוט עכ"ל. ולכאורה עלה בדעתי להכריח כדברי החת"ס ז"ל דהרי המג"א מודה דבמזבח צריך שלא יהי' בו שימוש הדיוט כלל ואפי' שינוי לא מהני וצריך דוקא עצים חדשים. וקשה מה מועיל חדשים דילמא נשתמשו בעצים הללו בעודן מחוברין לקרקע ונראה מבואר מש"ס דע"ז אין קפידא שלא צריך לחפש דוקא עצים שלא נשתמשו בעודם מחוברין להדיוט ודוקא משעה שנתלשו קפדינן שלא ישתמש בהם הדיוט וצריך ביאור מנ"מ וע"כ משום דמחובר אינו נאסר ואינו נתפס בעכו"ם נהי דלגבוה אסור מ"מ בנשתמש בו הדיוט גם לגבוה מותר וא"כ ה"ה בע"ח מותרין בנשתמש בהן הדיוט לגבוה ודברי החת"ס ז"ל מוכרחין

איברא דלאחר העיון רואה אני גמ' ערוכה להיפך דהרי מבואר במס' זבחים (דף קט"ז ע"ב) בהא דאימי' דשבור מלכא שדרה קורבנא לרבא דאמר רבא לר"ס ולר"א בר הונא זילו ודברו תרי עולמי גולאי וחזי היכי דמסקי ימא שרטון ושקלי ציבי חדתא וכו' ועיי"ש ברש"י ז"ל ד"ה דמסקי ימא שרטון משום דבעינן שלא נשתמש הדיוט במזבח הרי מבואר דגם בקרקע המחוברת קפדינן שלא יהי' נשתמש בהן הדיוט וא"כ ה"ה לבע"ח. דמחובר ובע"ח דין אחד להם. והא דסגי בעצים חדשים ולא בפדיון גם ע"ז שלא נשתמש בהן הדיוט בעודן מחוברין י"ל מתרי טעמי א'. י"ל דאפי' אם נשתמש בהן הדיוט במחוברין מ"מ לענין זה מהני שינוי וכיון דעתה הם תלושין ואע"ג דלענין קנין ל"ה שינוי עיי' בב"ק (דף צ"ו ע"א) מ"מ הכא חשיב שינוי. אך אפי' א"נ דלענין מזבח