כלי חמדה שמות שיט

אמר לה בעלך זן נביאיא דה' במילחא דליכא עלי' עישורא ואף את לית על משחך עישור דמן ניסא הוא עכ"ל. מבואר מתוספתא כיון דהי' מן נס פטור ממעשר וע"כ כיון דלאו שמן זית הוא וא"כ מבואר להיפך דאפי' מה שבא ע"י ברכה אינו כמין צומח שיתחייב במעשר

אמנם לאחר העיון נלענ"ד שדברי מרן זצ"ל ברורין ונקדים דלכאורה קשה קושי' גדולה על התוספתא דס"ל דמה שהוא מכח ברכה פטור מן המעשר דהרי מבואר במס' תענית (דף ח' ע"ב) ת"ר הנכנס למוד את גרנו אומר והר"מ וכו' שתשלח ברכה במעש"י התחיל למוד אומר ברוך השולח ברכה בכרי הזה ופסקה הר"מ ז"ל פ"י מהלכות ברכות הלכה כ"ב ועיי' בכ"מ שם בשם הרמב"ן ז"ל דהבטחה הוא שהבטיח הקב"ה למי שבא להפריש תרומות ומעשרות עיי"ש. עכ"פ לכ"ע חל ברכה בהתבואה וא"כ איך יוכל להפריש אח"כ תרו"מ ממנו כיון דמעורב בו גם מה דפטור מתרומות ומעשרות דהיינו מה שבא ע"י ברכה וא"כ דילמא מפריש מפטור על החיוב ויש לפלפל הרבה בענין זה מצד ביטול חד בתרי ולר"י דס"ל מב"מ לא בטל אפי' א"נ דהוא ביבש ביבש ג"כ י"ל דמה שבא ע"י ברכה ל"ה מב"מ עם שאר החיטין אך כ"ז רחוק ודחוק לומר דכל ענין הפרשת תו"מ הוא רק מצד ביטול ברוב דאל"כ יש לחוש דילמא מפריש מפטור על החיוב ובפרט לפי דעת הסוברים דלא אמרי' נהפך היתר להיות איסור א"כ ל"ש בזה ביטול ברוב כלל וגם יש להעיר לפי"ד התוס' חולין (דף פ"ו ע"ב) ד"ה מ"ט דר"מ דנראה לדעתם דלר"מ דס"ל חיישינן למיעוטא אינו לוקה על רוב עיי"ש א"כ איך משכח"ל באוכל טבל שילקה דילמא הוא ממה שהוא ברכה ופטור ממעשר ואינו טבל כלל וכמו כן יקשה לדידן באכל כזית מצומצם איך לוקה למ"ד יש בילה וא"כ מעורב בו קצת ממה שהוא ברכה וליכא כזית שלם של איסור

לכן נראה עיקר כדברי מרן הגאון זצוק"ל דברכה דינו כהשמן שמתברך ממנו והוא לגמרי כאותו מין ולכן בעובדא דאלישע שכנראה שאותו שמן שהי' לה כבר הי' מעושר רק דאותו שמן הנוסף ע"י ברכה לא הי' מעושר ע"ז אמר לה אלישע דל"צ לעשורי כיון דבא מכח ניסא והיינו כיון דבא ע"י נס נתברך השמן המועט ונעשה מרובה וכיון דהשמן המועט כבר הי' מעושר כהלכתו גם על השמן הזה לא חל חובת מעשר כיון דהוא שמן המועט אלא שניתוסף ע"י הברכה ודינו כשמן המועט משא"כ בתבואה שלא עישרה עוד והיא טבל אז מה שמתברך הוי ג"כ כמותה וג"כ הוא טבל וחייב בתרו"מ ושפיר הוי מן החיוב על החיוב כיון דהוא ממש כמו התבואה שמתברך ממנה וא"כ מבואר מזה דמה שבא ע"י הברכה ג"כ הוי מפרי האדמה וחייב בתרו"מ וא"כ ה"ה לענין שמן זית הוי שמן זית ועי' היטב בזה כי הוא דבר נפלא לענ"ד. ועיי' בחידושי חת"ס לקמן (דף כ"ב ע"ב) ד"ה שהי' נותן בה שמן מה שהביא בשם הגהות מיימוני דאם נתן בה שמן כשיעור ודלק יותר אם מותר ליהנות ממנו והוא ז"ל כתב דה"ה אם דולק יותר ע"י נס ג"כ אסור ליהנות ממנו מה"ט דהוא אותו שמן עיי"ש נראה שכוון ג"כ לסברתינו הנ"ל עכ"ל שם

עכ"פ מבואר דפשיטא לי' למרן זצוק"ל דשמן משמים אינו כשר למנורה והא הכא מבואר להיפך. ומה שנלענ"ד דהא זה מוכח מסוגי' דמנחות הנ"ל דחיטין משמים ג"כ הוא כמו חיטין מארץ רק דהכא נימא דילמא אינו שמן זית ופסול למנורה ע"ז י"ל דמשה רבינו הי' ידע ברוה"ק שהוא שמן זית ממש שנעשה בשמים מזית דכמו דיש חיטין בשמים ה"ה דיש זיתים וא"כ הי' משה יכול ליקח אותם לצורך המנורה כיון דידע דהוא שמן זית זך. אך