כלי חמדה שמות שיז

לומר שאינה סברא גמורה מ"מ עכ"פ ספק הוא דהשכל מחייב כן וא"כ ממילא אי אפשר להרוג את חבירו מצד דהוא אונס על העבירה וכבר ביארנו לעיל בחידושי פרשת וארא דבאמת אם עבר והרג את חבירו אינו חייב מיתה כיון דהי' אונס והיינו מטעם הנ"ל דמסברא א"א להרוג את הנפש ובאמת הכא במלאכת שבת אי לאו דהי' תולדות לשאר מלאכות לא הי' חייב על הכנסה ג"כ אע"ג דהיא הוצאה ממש רק כיון דחייב בכל מלאכות על תולדות שהן מעין מלאכתן ה"ה דאמרי' כן על הכנסה וכמו שפירש רש"י ז"ל אבל שיהי' ח"מ על סברא גרידא לא מצאנו וכ"כ בספרי חמדת ישראל בדיני ב"נ אות א' דזהו ענין דאמרינן דעמד והתיר להם היינו שנטל מהם כח הציווי ואעפי"כ חייב מיתה על ז' מצות משום דהם מצות שהשכל מחייב אותם וחייבין אפי' בלא אזהרה עיי"ש כי הדברים אמתיין ומוכרחין בכוונת חז"ל

אך זה דוקא בב"נ אבל ישראל אינו נהרג באיסור שהוא מסברא אם לא שאסרתה תורה בפירוש. וראיתי בספר בית האוצר לידידי הגאון מוהר"י שליט"א מבענדין כלל קל"א שהאריך גם כן לברר ענין זה אי איסור מכא סברא הוי איסור תורה. ואשתמיט לי' דברי הרביד הזהב הנ"ל. אמנם ראיתי שכתב להעיר מהא דמבואר במכות (דף ט' ע"ב) במשנה ר"י אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד וקשה דילמא הי' נעלם ממנו איסור רציחה אלא ודאי של"צ שידע האיסור תורה כיון דרציחה הוא איסור שכליי ואיסור השכליי הרי ידוע לו שאין להרוג אדם וע"כ האיסור השכליי כאיסור תורה חשיב. ועיי"ש בגמ' דפריך והא לא אתרו בי' ותרצינן הא מני ר"י בר"י הוא דאמר חבר א"צ התראה וקשה דמה ענין זה לחבר הא חבר חשיב מזיד שפיר כיון דחבר הוא וידע האיסור תורה שיש בדבר משא"כ שונא דנהרג אע"פ שאינו חבר רק שהוא עם הארץ מדלא הזכיר שונא חבר רק שונא סתם וא"כ איך נהרג וחשיב מזיד וע"כ דלר"י בר"י לשיטתו דס"ל חבר א"צ התראה והיינו דס"ל דל"צ קבלת התראה שיתיר עצמו למיתה אלא להבחין בין שוגג למזיד וא"כ כיון שהוא מזיד מכח איסור השכליי חשיב ג"כ מזיד את"ד והסברתי דבריו היקרים להבין החילוק בין ר"י בר"י לחכמים עיי"ש ותבין דברינו

ואני תמה על חכם כיו"ב שיאמר כן דבישראל יהרג מכח מזיד באיסור שכליי והנה מלבד שלא ראה דברי חידושי הריטב"א במכות (דף ו' ע"ב) דשם ג"כ הביא הגמ' את המשנה הנ"ל ואמרינן דאתי' כר"י דאמר חבר א"צ התראה וכתב הריטב"א ע"ז בזה"ל פירוש והא דשונא נמי בחבר דא"ל נהי דמועד להרוג במזיד דילמא סבר שהוא מותר כדפירשו בתוס' עכ"ל הרי מבואר להדי' להיפך אמנם מלבד זאת יש להכריח מסוגית הש"ס במקומו היפך דברי הג' שיחי' דהנה לכאורה קשה מאוד הא דמקשינן בגמ' על ר"י דס"ל דשונא נהרג מפני שלא אתרו בי' לפי"מ דקיי"ל דההורג את הנפש שלא בהתראה מכניסין אותו לכיפה א"כ הרי י"ל דכוונת ר"י דנהרג ע"י הכנסה לכיפה ול"צ התראה אך האמת בזה כמו"ש בספרי חמדת ישראל דאע"ג דקיי"ל דההורג את הנפש שלא בהתראה מכניסין אותו לכיפה היינו רק בלא קבלת התראה דבכל חייבי מיתות גזה"כ דאין ממיתין אותו אם לא התיר עצמו למיתה אמנם בהורג את הנפש אם התרו בו או בחבר שיודע שהוא ח"מ שא"צ התראה לענין זה מכניסין אותו לכיפה אבל התראה צריכה אף לענין הכנסה לכיפה ושפיר מקשינן בגמ' כיון דהכא לא אתרו בי' כלל גם לכיפה אין מכניסין אותו ומוכרח הגמ' לתרץ דאתי' כר"י בר"י ואם כן מוכרח מגמרא דמזיד באיסור השכליי ל"ח כמזיד באיסור תורה דאל"כ ל"צ לומר דאתי' כר"י בר"י דהרי י"ל דאתי' כרבנן והפירוש נהרג ע"י כיפה וע"כ כדאמרן דישראל אינו ח"מ מכח ידיעת