כלי חמדה שמות שטו

בין מלאכת המשכן למלאכת שבת אין הפסק מלאכה אחרת ואע"ג דאפסקה איסור הבערה זה לא חשיב הפסק כיון דאינו בכלל ל"ת כל מלאכה כלל. וא"כ שוב י"ל דברי אדמו"ר שליט"א דלמ"ד הבערה ללאו יצאת אין הבערה בכלל מלאכת מחשבת דאינה בכלל מלאכת שבת הסמוכה למלאכת המשכן

אך באמת מה שכתבתי בפשיטות בדעת ר"ש דס"ל הבערה ללאו יוצאת אינו ברור ועיי' בירושלמי דשבת פ"ה ה"ה דמקשינן לר"ש דס"ל מקלקל בהבערה חייב נימא דה"ה בכל המלאכות ותי' ס"ל הבערה על עצמה יצא. ופירש בקרבן העדה דס"ל הבערה ללאו יצאת. אך באמת דעת התוס' להיפך דר"ש ס"ל דהבערה יש בה חיוב מיתה ולחלק נפק"ל מהיכא דנפקא לי' לר"י. וי"ל דגם פי' הירושלמי כן הוא. ולכאורה י"ל דממקומו הוא מוכרע בהא דמבואר במנחות (דף ע"ב ע"א) דמקשינן בגמ' ורבי לאו תלמידו של ר"ש הוא וכו' ותרצינן סבר לה כאידך דר"ש דאמר בא וראה כמה חביבא מצוה בשעתה דהקטר חלבים ואימורים כשרים כל הלילה ואין ממתינים עד שתחשך ופי' רש"י ז"ל והא דבמילה אמרי' דכל שאפשר מע"ש אינו דוחה שבת היינו מה שאין לו זמן קבוע וא"נ דר"ש ס"ל הבערה ללאו יצאת מ"ר מהא דר"ש דס"ל בהקטרה דחביבא מצוה בשעתה דוחה שבת דילמא התם שאני מצד דהוא לאו גרידא לכן דוחה שבת משא"כ קצירת העומר דהוי אב מלאכה מנ"ל דדחי שבת משום חביבא מצוה בשעתה וא"כ מוכרח דפשיטא להש"ס דר"ש מודה דיש חיוב מיתה בהקטרה

אך יש להעיר מהא דמייתי הגמ' ברייתא זו גם בפסחים (דף ס"ח ע"ב) בהא דמבואר במשנה דהקטר חלבו של פסח דוחה שבת תני' אמר ר"ש בא וראה כמה חביבא מצוה בשעתה וכו' וקשה לכאורה רא הכא אין זה רבותא שחביבא מצוה בשעתה דוחה שבת כיון דבלילה ג"כ צריך לבוא לידי דחיי' דהוא יו"ט ואין עדל"ת ועשה וא"כ כיון דסוף כל סוף צריך לבוא לידי דחיית יו"ט ה"ה דדוחה שבת ובאמת ר"ש לא אמרה אלא בתמיד של שבת שבלילה הוא חול והוי שפיר רבותא דאע"ג דאפשר לקיים שניהם דוחה שבת אבל בפסח כיון דסוף כל סוף צריך שידחה יו"ט א"כ א"ר כ"כ דחביבא מצוה בשעתה דוחה שבת אמנם אי נימא דר"ש ס"ל הבערה ללאו יצאת א"ש לפ"ד התוס' הנ"ל דלמ"ד הבערה ללאו יצאת אין הבערה אסור ביו"ט כלל וא"כ שפיר אמר ר"ש בא וראה כמה חביבא מצוה בשעתה דבלילה לא יהי' איסור כלל בהקטרה

אך באמת יש לדחות ראיות אלו לפי"מ דמבואר בירושלמי דשבת דבהקטרה איכא גם איסור בישול כיון דרוצה לאוכלן כמבשל דמי והא דבגמ' דילן ביבמות (דף ל"ג ע"ב) נראה דזר ששימש בהקטרה ל"ש לחייבו אלא משום הבערה וע"כ דאין בהקטרה משום בישול כמו"ש הרשב"א שם י"ל מצד דהוי מקלקל כיון דהוא זר וההקטרה פסולה משא"כ כשמתקן בהקטרה גם ש"ס דילן מודה דאיכא איסור בישול וא"כ הראי' מש"ס מנחות אינה ראי' כלל וממילא גם הראי' מסוגי' דפסחים נסתרה דע"כ הפירוש בגמ' דגם זה להקל מאיסור כרת לאיסור לאו הוי בגדר אפשר לקיים שניהם כיון דבהקטרה איכא גם בישול וזה אסור ביו"ט לכ"ע. אך י"ל דבאמת לר"ש ס"ל דמקלקל בחבורה ג"כ חייב ואע"ג דהוי תיקון מצוה מ"מ כיון דבעצם הוי קילקול חשיב בכלל מקלקל א"כ י"ל דלדידי' גם בהקטרה כשירה אין לחייב משום בישול כיון דבעצם הוא מקלקל בבישול דאין בו תועלת אלא משום המצוה וזה לא חשיב תיקון לר"ש וא"כ לר"ש ל"ש לחייב בהקטרה כ"א משום הבערה ולא משום בישול וא"כ דברינו נכונים ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ: