כלי חמדה שמות שיב

אחת דחד לאו וחד כרת נאמר בכולהו עכ"ל נראה מבואר דקאי על כרת וחטאת וצ"ע הכוונה בזה. לכן נלענ"ד דרש"י ז"ל ס"ל דזה ודאי אי אפשר לומר דלא יהי' חייב כרת כ"א שיעשה כל המלאכות דא"כ אמאי נתחייב המקושש מיתה אלא ודאי דעל מלאכה אחת ג"כ חייב כרת ואע"ג דאינו חייב סקילה עד שיעשה כולן מ"מ כיון דעל מלאכה אחת חייב כרת עכ"פ בצנעה והוי מחלל שבת באיסור כרת א"כ שוב י"ל דבפרהסי' חייב סקילה מצד דהוי כעובד עכו"ם ולכן בפסחים פירש רש"י ז"ל לענין לאו וכרת דבזה לא ס"ד דלא יהי' חייב עד שיעשה לכל המלאכות כיון דמוכרח ממקושש להיפך. אמנם ביבמות דפירש רש"י ז"ל לענין סקילה שפיר י"ל דאינו חייב עד שיעשה כל המלאכות והא דמקושש נתחייב על מלאכה אחת היינו משום שעשה בפרהסי' והוי כעובד עכו"ם ואין כאן סתירה ברש"י ז"ל. והא דפירש רש"י בפסחים לענין הלאו וכרת ולא פירש כמו שפירש ביבמות לענין סקילה יש לומר בטו"ט ודעת דהנה בתוס' פסחים כתבו דלכן מוכרח ר"ע לומר דמצאנו להבערה שהוא אב מלאכה דא"נ הבערה ללאו יצאת אינו נוהג ביו"ט ופירשו המפורשים דהנה בתוה"ק כתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת והנה ביום השבת לדרשא אתי' דדוקא בשבת אבל ביו"ט לא. ולפי"ז דוקא א"נ לחלק שפיר אמרי' דגם ביו"ט נוהג הבערה והא דכתיב ביום השבת היינו למידרש דיש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליו"ט משא"כ א"נ דהבערה ללאו יצאת א"כ ע"כ דביום השבת אתי להורות דביו"ט ליכא איסור הבערה

ומעתה י"ל דהי' קשה לרש"י ז"ל דא"נ דא"ל קרא דלא תבערו ליכא לאו וכרת כ"א כשעושה כל המלאכות א"כ נהי דבשבת גלי קרא דלא תבערו לחלק יצאתה מ"מ ביו"ט דאמרינן אין חילוק מלאכות א"כ לקושטא דמילתא לא יהי' מלקות משום לאו דל"ת כל מלאכה עד שיעשה כל המלאכות וא"כ אכתי קשה מאי דייק ר"ע דע"כ תשביתו מערב יו"ט דא"נ דקאי על יו"ט איך אפשר לבער ביו"ט וקשה נימא עשה דוחה איסור דהבערה דקיל דהוי רק חלק ממלאכת יו"ט ואין בו מלקות ופשיטא דעשה דשבתון ג"כ לא עבר עוד כיון דאמרת דביו"ט דליכא חילוק מלאכות אינו עובר על הלאו דל"ת כל מלאכה עד שיעשה כל המלאכות וא"כ ממילא גם עשה דשבתון ליכא וקשה נימא עשה דוחה ושפיר י"ל דתשביתו היינו ביו"ט לכן הוכרח רש"י ז"ל להזהיר זה דזה לא ס"ד כלל דלא יהי' חייב חטאת וכרת עד שיעשה לכולהו מלאכות דזה נשמע ממקושש כנ"ל דהלאו הוא בחד מלאכה ג"כ רק דעל סקילה ליכא הוכחה כנ"ל אמנם בזה הוי מצינן למיטעי גם לענין כרת וחטאת דגם אם עושה מלאכות הרבה לא יהי' חייב אלא אחת ולפי"ז ביו"ט אע"ג דאמרינן א"ח מלאכות היינו רק לענין זה דאם עשה כל המלאכות בהעלם אחד ג"כ א"ח אלא מלקות אחת אבל זה ברור דאם עושה חד מלאכה ג"כ חייב מלקות מצד יו"ט ועובר בעשה דשבתון ושוב ל"ש עדל"ת ולכן שפיר דייק ר"ע דתשביתו היינו בערב יום טוב ואתי שפיר כל דברי רש"י ז"ל בזה

ובאמת י"ל בפשיטות יותר בסגנון זה דס"ל לרש"י ז"ל לחלק בין כרת למיתת ב"ד דעל לאו וכרת ל"צ קרא דל"ת לחלק שלא נימא שא"ח עד שיעשה כל המלאכות דהנה המפורשים מקשים איך ס"ד דא"ח עד שיעשה כל המלאכות הא מדכתבה רחמנא במילה קרא דביום אפי' בשבת ע"כ דעל מלאכה אחת ג"כ חייב וא"ל דהוי עכ"פ חלק מהמלאכה ז"א דבאמת קשה למה לי קרא ת"ל דעדל"ת וע"כ משום דהוי ל"ת שיש בו כרת א"כ זה דוקא א"נ דחייב על מלאכה אחת כרת אבל א"נ דא"ח על מלאכה