כלי חמדה שמות שי

תורה ואילך אבל במרה אע"ג דהוזהרו על השבת מ"מ לא נצטוו על שמחת שבת ומעתה י"ל עפמ"ש הרמב"ן בקרא דויקהל משה שהקהיל את האנשים ונשים והגיד להם דיני שבת ומלאכת המשכן ונראה דזה שאמר מ"ר כל העושה בו מלאכה יומת דהיינו שכולל נשים ג"כ בח"מ דמלאכת שבת ולכן אמר "כל" וכיון דלא אמר כל מלאכה אלא סתם מלאכה הו"א דמה שכולל נשים בח"מ דמלאכת שבת אינו אלא במלאכות שאינן או"נ אבל מלאכת או"נ יהי' מותר לנשים עכ"פ והטעם דבנשים דליכא עשה דשבתון אמרינן דעשה דשמחת שבת דוחה ל"ת דאיסור מלאכה ולכן הוצרך אח"כ לומר לא תבערו להורות דבשבת לא הותר מלאכת או"נ אף לנשים וכיון דלא הותר ממילא ידעינן דח"מ ג"כ כמו בכל המלאכות אם אמרינן דהבערה בכלל כל המלאכות הוא. ומעתה ל"ק ממן דאסור גם מלאכת או"נ דשם עדיין לא נצטוו בשמחת יו"ט ולכן שפיר איצטריך קרא דל"ת לאסור מלאכת או"נ לנשים ג"כ. אמנם ז"ד לדידן דס"ל דשבת חייב בשמחה אמנם ר"נ לשיטתו דס"ל דשבת אינו חייב בשמחה וא"כ אינו צריך קרא לאסור מלאכת או"נ דהרי כבר הוזהרו במן את אשר תאפו אפו וא"כ ה"ה לאחר מתן תורה כיון דלא נתחדש אח"כ חיוב שמחה ולכן ר"נ לשיטתו צריך קרא רק לאסור הבערה לצורך הנאת הגוף דהוא בכלל עונג שבת דהוא ג"כ דאורייתא ונראה ג"כ דל"צ קרא אלא לנשים דבאנשים ה"ה נאמר ל"ת כל מלאכה כמוש"ל [ואין להשיב על זה הא כתיב בקרא ל"ת מלאכה וגו' ובתך מבואר דגם נשים אסורות בעשיות כל מלאכה ז"א דהתם הרי מיירי בקטנים העושים ע"ד אביו. ועוד דהרי בהמתך ג"כ כתיב בי' ובהמה מותרת באו"נ מן המחובר בשבת וז"פ

] ואין להקשות ע"ז הא נשים כמו דפטורי מעשה דשבתון יהיו פטורות משמחה ועונג ג"כ דהרי כל זה דחייבות בעונג שבת כ"כ הר"ן ז"ל דהוא משום דבהיקש דזכו"ש נכלל כל חיובא דשבת ועיי' בזה בח' רעק"א ז"ל ס"א וא"כ השתא דאמרינן דאין נשים חייבות בעשה דשבתון א"כ י"ל דגם בחיוב עונג שבת ליתניי' וא"כ נסתרו דברינו ממ"נ אך ז"א שכ"כ במק"א דלפי האמת ל"צ קרא כלל לחייב עונג ושמחה לנשים כיון דזה דקיי"ל דמצ"ע שהזגר"מ נשים פטורות ילפינן מתפילין ואינו נלמד משם אלא מצות דללה"נ וי"ל דהתוה"ק לא הטילה התורה על הנשים החיוב אבל המצות שנתנו לשמחה ולתענוג הנשים שוות לאנשים ותרצנו בזה ד' הר"מ ז"ל דפסק דנשים חייבות בשמחת יו"ט וממילא ה"ה עונג שבת נשים חייבות אע"ג דפטורה מעשה דשבתון

ודרך פילפול י"ל דעיקר קושית הרמב"ן ז"ל דלמה צריך ר"נ קרא לאו"נ שאסור בשבת ת"ל מדכתיב את אשר תאפו אפו הוא לפ"ד הפוסקים אע"ג דשנים שעשאו פטורים מחטאת מ"מ איסור תורה איכא א"כ י"ל דהכא כתבה התורה בלשון לא תבערו דהוא לשון רבים דע"י שנים ג"כ אסור דסד"א כיון דקיי"ל דא"ב כרת יהי' מותר לצורך או"נ ואע"ג דגבי מן ג"כ כתיב את אשר תאפו אפו משמע דאפי' בשנים אסור אמנם מלבד די"ל בפשיטות דא"ר מקודם מתן תורה דלא הוי ידעינן המועט דבעשיתה דשנים שעשו מלאכה פטורין אמנם מלבד זאת י"ל עפמ"ש בחי' על הר"מ ז"ל פ"ט משבת ה"ד שכ' דא' נתן את האור וא' נתן את העצים וא' נתן הקדירה וכו' כולם חייבין משום מבשל שכל העושה דבר מצורכי הבישול הר"ז מבשל ולכאורה קשה אמאי לא הוי עכ"פ לענין הבישול בגדר שנים שעשאו וכתבנו לתרץ דהנה באמת בכל שנים שעשאו יש לעיי' מה בכך דנעשה ע"י עוד אחד מ"מ הא לא גרע מזורה ורוח מסייעתו דחייב בשבת כיון דמלאכת מחשבת אסרה תורה כמבואר בב"ק (דף ס') א"כ ה"ה בשנים שעשאו אמאי פטורין אך כ"כ הרא"ש דזה דוקא במלאכת זורה