כלי חמדה שמות שט

פרשת ויקהל

א) ברמב"ן ז"ל בקרא דלא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת כתב בזה"ל ענין הכתוב הזה לאסור בשבת מלאכת או"נ וכו' והוצרך לומר כך מפני שלא אמר העושה בו כל מלאכה כאשר אמר בעשרת הדברות לא תעשה "כל" מלאכה ואמר מלאכה סתם והנה אפשר שנוציא מן הכלל מלאכת או"נ כי כן נאמר בחג המצות ל"ת מלאכה ואין או"נ בכללו ולכך הזכיר בפירוש שאף או"נ אסור בו. וכלשון הזה מצאתי במדרש ר' נתן אומר ל"ת אש וכו' שומע אני יהי' רשאי להדליק את הנר וכו' ת"ל ל"ת. וזה קרוב למאי שאמרתי שלא היו מלאכות הללו שהן הנאה לגופו בכלל איסור הראשון ורצה ר' נתן לומר שלא בא הכתוב לאסור אפיי' ובישול ושאר צרכי או"נ שכבר נאמר להם את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו אבל עדיין כל מלאכות שאדם נהנה בהן וכו' יהיו מותרות "כי זה מעונג השבת לכך נאמר לא תבערו לאסור הכל עכ"ל של רבינו ז"ל. העתקתי תוכן כל דה"ק יען שצריך אני להתלמד בהן. א'. ל"ז להבין ד"ק מ"ש בר"ד דהו"א כיון דלא כתיב כל מלאכה כמו"ש בעשרת הדברות יהי' מותר מלאכת או"נ מהכ"ת נאמר כן כיון דבעשרת הדברות נאמר בהדי' כל מלאכה בין בדברות ראשונות ובין בדברות אחרונות א"כ איך נוכל לטעות ונאמר דמלאכת או"נ שרי [ובאמת משום דברות ראשונות לחוד הי' מקום לומר דרך דרוש עפמ"ש בפ' בראשית אות [..] דלאחר חטא העגל נצטוו ישראל בעשיות השבת כדי שקדושת שבת ישאר להם גם אחר השבת ולכן בדברות האחרונות כתיב בתוה"ק ע"כ צוך ד' לעשות את השבת ומעתה י"ל דה"ה דיש להתיר מלאכת או"נ משום שמחה כיון דיש בהן מעשה ישראל ג"כ הוי כיו"ט דמותר בהן מלאכת או"נ משום שמחת יו"ט ודוקא בדברות הראשונות דהי' בו רק קדושת השי"ת ל"ש להתיר מלאכת או"נ אך ז"א דהרי בדברות אחרונות ג"כ מבואר ל"ת כל מלאכה]. ב' צ"ע דאיך ס"ד דמותר מלאכת או"נ הא הרמב"ן ז"ל בעצמו לקמן הביא דא"א לומר כן מכח הקרא דאת אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואם כן מעיקרא מה קס"ד

ולכאורה עלה בדעתי דקושיותינו חדא מתורצת בחבירתה דאין כוונת הרמב"ן ז"ל דצריך לאסור מלאכת או"נ דזה נשמע מעשרת הדברות וממן כנ"ל רק דהו"א כיון דשם לא נמצא עונש על מלאכת שבת א"כ הו"א דהכא בעונש כיון דלא אמר כל מלאכה היינו משום דמלאכת או"נ אע"ג דאסור משום דנהי דשבת מחויב בשמחה ג"כ מ"מ אינו דוחה ל"ת ועשה דשבת ודוקא ביו"ט גלי קרא מ"מ אינו ח"מ כיון דהל"ת נדחה ועל העשה ליכא חיוב מיתה ולכן צריך קרא דמלאכת או"נ איכא ח"מ בשבת. איברא דז"א דהרי לחיוב מיתה לא נשמע מלא תבערו כיון דלא נזכר בו כלל חיוב מיתה והרי באמת איכא מ"ד דהבערה ללאו יצאת מה"ט וא"כ לא נשמע מיני' ח"מ ויש לדחוק ולומר כיון דכתיב סתם לא תבערו אש בכל מושבותיכם וכולל גם מה שאינו לצורך או"נ וא"כ אמרינן דכוונת התוה"ק לכלול כל הבערות בחדא מחתא בין שהן לצורך או"נ ובין שאינן לצורך או"נ וממילא אמרינן דהן במיתה. אך בכ"ז קשה הדבר כיון דכל הקרא צריך לח"מ במלאכת או"נ הו"ל למכתב בהדיא

ומה שנראה דרך פלפול בכוונת הרמב"ן ז"ל וית' ג"כ מה שמקודם כתב דצריך קרא לאסור מלאכת או"נ ואח"כ בדר"נ כתב דל"צ קרא לזה אלא לאסור עונג שבת דהנה בילקוט פ' בהעלותך איתא וביום שמחתכם אלו השבתות ר' נתן אומר אלו תמידין עיי"ש מבואר דחכמים ור"נ פליגי אי שבת חייב בשמחה דחכמים ס"ל דשבת חייב בשמחה ור"נ פליג על זה והנה זה נראה דאפי' לחכמים דס"ל דשבת חייב בשמחה מ"מ זהו רק ממתן