כלי חמדה שמות שד

ר"מ ור"י הן במלכים וכהנים הן בשיעור אבל בענין מעילה לא מיירי הסוגי' כלל ופשוט דדינו ככל הקדש דשייך בי' מעילה

והנה אם אמנם כי כתבנו לעיל שכן הסברא נותנת מ"מ יש לעיי' בו אם שייך מעילה בשמן המשחה לבד איסורו המפורש בו לפי"מ דמבואר בתרגום יונתן בפרשת ויקהל בקרא דוהנשיאים הביאו וגו' ואת הבושם ואת השמן למאור ולשמן המשחה דהיינו עננים הביאו הכל מגן עדן וכן כתב במדרש תנחומא א"כ י"ל לפימ"ש הרמב"ן ז"ל דאע"ג דחצר הקדש קונה להקדש מ"מ לית בי' מעילה דמעילה אינו אלא בדבר הקדוש ע"י אדם אבל מה שנתקדש מאליו א"ב מעילה א"כ ה"נ כיון דירד הכל משמים והי' בו קדושה עצמיות א"כ י"ל דאין בו מעילה כלל אלא איסור שאמרה התורה דלא יתן על זר ועל בשר אדם לא יסך אבל שיהי' חייב קרן וחומש ואשם כמו בכל מועל בהקדש ל"ש בשמן המשחה ואע"ג דמבואר בברייתא הנ"ל הלשון מעילה בשמן המשחה היינו דמשתמש בהקדש שלא לקי רק מיקרי מועל בהקדש אבל שיתחייב בו משום מעילה צריך ראי' א"נ כפירוש הת"י והמדרש תנחומא אך יש לדחות לפימ"ש בפירוש יונתן שם ששניהם אמת דהעננים הביאו הכל מגן עדן ולקחו הנשיאים והביאו למשה נראה דהי' בהם כח הקדש של הנשיאים ושוב יש בהו מעילה. ויש לעיי' עוד מטעם אחר לפי"מ דמבואר בר"מ ז"ל פ"ו מהלכות מעילה הלכה א' דבדבר שדרכו ליפגם אינו מועל בנהנה גרידא כ"א שיפגום ג"כ ויהנה בו עיי"ש והנה שמן הוא דבר שדרכו ליפגם וא"כ אינו מועל בנהנה גרידא רק אם פוגם מהקדש ג"כ ומעתה בשמן המשחה שנראה שאינו נחסר ממנו כלל וא"א לחסר ממנו כמו שמצאנו שנמשח בו הכל ואעפי"כ כולו קיים א"כ י"ל דל"ש בו חיוב מעילה. אך יש לומר דדוקא אם לוקחין בהיתר למשוח בו מלכים וכהנים זה אינו נחסר אבל כשניטל מה שא"צ אינו מתברך ונחסר זה השמן הניטל משמן המשחה ומועל בו. ומלבד זאת י"ל דזה הוי בכלל פוגם ואע"ג דמתברך ונוסף שמן אחר מ"מ איהו חיסר מהקדש. ויש לעיי' בזה ואכ"מ. רק להעיר לבב התלמידים כתבנו בזה ראשי פרקים וישמע חכם ויוסיף לקח

רק זאת אמרתי להעיר לבב המעיי' מה שראיתי בפירוש רגמ"ה ז"ל שנדמ"ח בש"ס ווילנא מס' כריתות שכ' הטעם דשה"מ שנטל הכה"ג מראשו וסך בו שהוא חייב משום דהסיכה הי' בהיתר לא נתחלל לכן מעל אח"כ. נראה מד"ק דאם סך באיסור נתחלל וצ"ל דאע"ג דבתרומה גם בסך בהיתר נתחלל שאני הכא דגלי קרא כי נזר אלקיו על ראשו אך אמרי' דז"ד בסך בהיתר אבל בסך באיסור אמרי' מסברא דנתחלל וזה מוכרח בדעת רגמ"ה ז"ל עוד ראיתי שם בפירוש רגמ"ה ז"ל שמפרש דהא דאמרי' בגמ' אבל סיכת מלכים וכהנים ד"ה כ"ש היינו שלא בשעת משיחתן ולחיוב ואינו מובן ד"ק הא בזה פליגי ר"מ ור"י ולר"י פטור כיון דאינו זר מעיקרא וכמדומה שיש שם איזהו ט"ס ורשמתיו אולי ימצא מי שיתבאר דבריו כמו שכתובין לפנינו ואכמ"ל יותר

ה) (ל"א י"ג) ואתה דבר אל בנ"י לאמור אך את שבתותי תשמורו וברש"י ז"ל אע"פ שתהי' רדופין וזריזין במלאכה. שבת אל תדחה בפני'. ועיי' ברמב"ן ז"ל שתמה ע"ז הא אך כתיב בשבת וא"כ נראה למעט משבת ולא ממלאכת המשכן ועיי"ש שכתב דבאמת ממעטינן זה פק"נ שדוחה שבת. ודרך פילפול י"ל דקאי על מלאכת המשכן והא דכתיב אך את שבתותי תשמורו היינו דבא למעט דדוקא שבת לא הי' נדחה מפני מלאכת המשכן אבל יו"ט הי' נדחה דאע"ג דיו"ט בכלל שבת הוא מ"מ בכלל "שבתותי" אינו כיון דיו"ט ב"ד הוא דמקדשי לי' וזהו