כלי חמדה שמות שג

וכה"ג שנטל שמן מראשו וסך במעיו חיי"כ והוא שיסוך ממנו כזית עכ"ל. הנה מרהיטת לשונו הזהב נראה לכאורה דס"ל לרבינו ז"ל לחלק בין נתינה לסיכה דסך חייב אפי' הסך את המלך משא"כ נותן אינו חייב כשנותן על המלך אמנם לדעתי א"א לומר כן בדעתו ז"ל דהרי מבואר להדיא בהלכה ו' הנ"ל דסך אחר היינו נותן

ולכן נראה ברור דפירוש הדברים בר"מ ז"ל דחילוק הוא בין סך אחרים דזהו בכלל נותן ואינו חייב אלא בזר מעיקרא אבל בסך עצמו חייב תמיד ומ"ש הר"מ ז"ל אפי' למלך הלמ"ד הוא ט"ס והכוונה אפי' מלך שסך את עצמו משמן המשחה שבכלי חייב ואח"כ כתב רבותא יותר גדולה דגם על שמן שבראשו חיי"כ מצד סיכת שמן המשחה ולא אמרינן דכבר נתחלל אבל הסך אחרים זהו בכלל נותן כמבואר בר"מ ז"ל הלכה ו' וא"ח אלא בזר מעיקרא. וחפשתי בספרים וראיתי שהגאון בעל מנ"ח ז"ל לא הרגיש בזה וס"ל דחילוק הוא בין נותן לסך אמנם בספר הר המורי' על הר"מ ז"ל בהלכה י' כתב כדברינו ואם כי לא הכריח הדבר כמו שכתבנו אבל הדבר ברור לענ"ד בדעת הר"מ ז"ל כמו שיראה כל מעיי' בצדק

ועפי"ז מה מאוד ינעם לפרש דברי הברייתא הנ"ל דמתחילה הי' משה דואג שמא מעלתי בשמן המשחה ואח"כ כשיצאתה בת קול שהוא לא מעל דאג אהרן שמא הוא מעל בשמן המשחה שאינו מובן לכאורה ועפ"י הנ"ל א"ש מאוד דמ"ר הי' מסופק אי בעינן זר מעיקרא דוקא וא"כ הכא א"ח אפי' אם נתן ביותר מכשיעור כיון דאז החיוב למושחו אינו בגדר זר אצלו וא"ח על הנתינה א"ד דחייב אם נותן יותר ממה שצריך ויצאתה בת קול דפטור ועדיין הי' אהרן דואג דילמא משה אה"נ דאינו מועל משום דהנותן א"ח כ"א בזר מעיקרא אבל הוא עצמו מועל כיון דתמיד השמן הולך וחוזר בזקנו הוי כמו סך בשמן המשחה דחייב ולכן יצאתה בת קול דגם אהרן לא מעל וי"ל עוד בזה אפי' לר"מ דס"ל דאפי' הנותן חייב מ"מ אהרן הי' דואג שמא משה לא מעל משום דלא הי' אלא כשני טיפין מרגליות והנותן א"ח אלא בכזית וא"כ מ"ר לא מעל אבל אהרן דחייב משום סך א"כ לדעת הראב"ד ז"ל דסיכת איסור גם כן בכ"ש א"כ חייב משום מעילה וע"ז יצאתה בת קול דגם אהרן לא מעל ומ"ר מסופק הי' דמעל בשמן המשחה דדילמא הלכה כר"מ דגם נתינה בכ"ש. הכלל שדברי הגמ' מתפרשת בטו"ט לפימ"ש לפרש דברי הר"מ ז"ל דסך את אחרים הוי תמיד בכלל נותן וסך את עצמו בכלל סך וידעתי שכמה מגאוני קמאי לא נחתו לזה. ועיי' במנ"ח בשם הבאר שבע ז"ל שכתב דסך לבהמה וכלים דוקא סך אבל נותן חייב ולפי דברינו אין מקום לדבריו כלל ובאמת המנ"ח כתב ג"כ דליתניי' לדבריו כמו שנראה מסתימת דברי הר"מ ז"ל ונדחק בטעמו של דבר אמנם לפי"מ שביארנו א"ש הכל בס"ד

ונחזור למה שכתבנו לחקור אי איכא איסור מעילה ג"כ בשמן המשחה או דאיסורו זה הוא משום מועל בקודש ובכ"מ אמרה תורה דמעילה הוא בכזית או בפרוטה והכא פליגי ר"מ ור"י אי הוי בכזית או בכ"ש וי"ל דפלוגתתם כיון דחזינן דכמה נסים נעשה בשמן המשחה דנתרבה כ"כ דנמשחו בו אהרן ובניו ומשכן וכלים וכולו קיים לעת"ל הרי שברכה יש בשמן המשחה שבמעט ממנו יכול לסוך הרבה א"כ י"ל דלכן הכא השיעור בכ"ש אף א"נ דהאיסור הוא משום מעילה ועיי' בהוריות (ד' י"ב) פלוגתת ר"י ור"י. אמנם במנ"ח ראיתי שכתב בפשיטות דהוא איסור אחר ויש בו מעילה ג"כ אמנם איסור זה דנתינה על זר אינו מכח איסור מעילה ובזה פליגי