כלי חמדה שמות שב

ונראה לענ"ד שזה כוונת רבינו היראים ז"ל בסי' של"ג שהביא דברי הגמ' דכריתות הנ"ל לענין סיכת שמן המשחה דבהמה וכלים ומת ועכו"ם וכתב על עכו"ם הטעם דלאו אדם נינהו ואח"כ כתב ומתים לאו בני סיכת שמן נינהו שאינו אלא להתענג. והוא תמי' שכתב טעם אחר ממה שנאמר בגמ' וכבר ישב על מדוכה זו ידידי הגאון בעל בית האוצר שליט"א ורוצה להוכיח שדעת היראים ז"ל דמת איקרי אדם רק דאינו בגדר סיכה כיון דאינו אלא להתענג ולענ"ד נראה כדאמרן דהיראים מודה דמת לאו אדם איקרי אך קשי' לי' דנהי דא"ח מצד לאו דשמן המשחה עכ"פ יהי' חייב משום מעילה וס"ל דזה נהנה וזה מתחייב חייב גבי מעילה ולכן כתב דבמת ל"ש נהנה והסברא נותנת כן דמלבד איסור המיוחד שיש בשמן המשחה לאסור בו סיכה הן על עצמו הן על אחרים איכא גם איסור מעילה כמו בכל הקדש דאית בי' מעילה וכמו דאמרי' בסוגי' הנ"ל שמא מעלתי בשמן המשחה נראה דיש איסור מעילה ג"כ ויש להביא ראי' לזה מגמ' הנ"ל דפשיטא לסוגי' דש"ס מבלי חולק דכה"ג שנטל משמן שעל ראשו וסך במעיו שחייב משום שנאמר על בשר אדם לא יסך וקשה הא ר"י ס"ל דהסך לכהנים ולמלכים פטור דבעינן זר מעיקרא א"כ אמאי חייב הכא ומנ"מ אי סך בעצמו או שסכו אחר לכן נראה דכוונת הגמ' דחייב מצד מעילה דאיסור זה איכא תמיד ופירוש הגמ' הוא כיון דכתיב אשר יסך על בשר אדם מ"מ היינו משום דחזינן בשמן המשחה דאיסור סיכה הוא דאורייתא ולא כמו תרומה דהוא רק איסור דרבנן כדעת ר"ת בתוס' יומא (דף ע"ז) עיי"ש וכיון דהכא איסור סיכה דאורייתא נמי דהכא אין לחייב מצד לאו דשמן המשחה כיון דלא הוי זר מעיקרא אבל עכ"פ חייב משום מעילה וכמו כל הזיד במעילה דפליגי רבי וחכמים אי הוי במיתה או באזהרה וא"כ דעת רבינו בעל הפלאה ז"ל שס"ל דאיסור דשה"מ משום מעילה נגעה בה ואין אופן אחר שיתחייב הנותן כ"א או משום שמחללו מקדושתו ע"י הנתינה או משום דחבירו נהנה ואמרי' ז"נ וזה מתחייב זה צע"ג לענ"ד מנ"ל זאת ובפשיטות נראה כדאמרן

אמנם כן במה שכתבנו דנראה דבשמן המשחה מלבד איסורו המיוחד שיש בו יש בו משום מעילה בהקדש ג"כ אע"פ שנראה כן מסברא דלמה יגרע שמן המשחה מכל דבר הקדוש לגבוה קדושת הגוף דיש בו מעילה מ"מ פירוש הגמ' דהא דכה"ג שנטל משמן המשחה שעל ראשו וסך בבני מעיו שהוא חייב משום דכתיב על בשר אדם לא יסך מ"מ נראה דהוא משום איסור זה דעל בשר אדם לא יסך ולא משום מעילה וחילוק הוא בין נתינה לסיכה דבסך את חבירו החיוב הוא מדכתיב ואשר יתן על זר אמרי' דלר"י אינו חייב כ"א בזר מעיקרא אבל בסך למלכים וכהנים אינו חייב הנותן אבל הסך בעצמו דחיובו מדכתיב על בשר אדם לא יסך ואדם כולל כל האנשים אפי' כהן ומלך ג"כ ולכן לענין סיכת עצמו אין נפ"מ בין זר מעיקרא או לא וחייב משום קרא זה דעל בשר אדם לא יסך ודבר זה מתורת משה למדתיו ה"נ רבינו הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א מכלי המקדש הלכה ו' בזה"ל אחד הסך עצמו ואחד הסך את אחרים שנאמר ואשר יתן ממנו על זר עכ"ל מבואר להדי' מדה"ק דסך אחרים מיקרי נתינה ואינו בכלל לאו דעל בשר אדם לא יסך דזה נאמר על סך עצמו ואעפי"כ לענין פטור דבהמה וכלים ילפינן מדכתיב על בשר אדם למעט בהמה דילפינן נתינה מסיכה ובה"י כתב הרמב"ם ז"ל הנותן משמן המשחה ע"ג כהן גדול או ע"ג מלך שכבר נמשחו פטור שנאמר ואשר יתן ממנו על זר ואין אלו זרים אצלו אבל הסך ממנו אפי' למלך וכה"ג חייב שנאמר על בשר אדם לא יסך כל אדם במשמע