כלי חמדה שמות שא

הקדושה צ"ב דמקודם הי' דואג משה רבינו ואח"כ דאג אהרן ומה הי' הספק בזה

וראיתי לרבינו הגדול בעל הפלאה זצ"ל בספרו פנים יפות שכתב לפרש דברי הגמ' כיון דשמן המשחה הוא קה"ג ואינו יוצא לחולין ע"י מעילה וא"כ לית בי' מעילה כ"א בנהנה וא"כ הי' מ"ר מסופק אם אמרי' זה נהנה וזה מתחייב ואם אמרי' גם בז"נ וז"מ יש שליח לד"ע מ"ר מעל בשמן המשחה אמנם אח"כ כשיצאתה בת קול שמ"ר לא מעל חשב אהרן דילמא הוא מה"ט דז"נ וזה מתחייב לא אמרי' וא"כ הוא מועל לכך דאג אהרן שהוא מעל בשמן המשחה ואע"ג דלכאורה יש לעיי' דאיך אפשר לומר דז"נ וזה מתחייב לא אמרי' במעילה יש שליח לד"ע הא כתיב בתוה"ק בהדי' ואשר יתן ממנו על זר ונכרתה הרי מבואר דאמרינן ז"נ וז"מ. וי"ל דהתוס' ס"ל דשמן המשחה כשבא על גופו של זר נתחלל מקדושתו ולכן חייב הנותן מצד שמחלל מקדושתו או די"ל דאינו נתחלל והחיוב מצד נהנה ובזה נסתפק אהרן אתד"ק

והנה בוש אנו מלומר על רבינו הגדול שאשתמיט לי' גמ' ערוכה בלי שום חולק בכריתות (דף ז' ע"א) תנא ר"ח קמי' דרבא מניין לכה"ג שנטל משמן המשחה שעל ראשו וסך במעיו שהוא חייב שנאמר על בשר אדם לא יסך. ומקשינן מ"ש מתרומה ותרצינן גבי שמן המשחה כתיב בי' כי נזר וגו' שמן המשחה קריי' רחמנא דאע"ג דאיתא עליו לא אתחיל וכן פסק הר"מ ז"ל וא"כ מבואר דבשמן המשחה לא נתחלל מקדושתו ולומר דסיכת איסור מיגרע גרע ואם סך על זר נתחלל מקדושתו והחיוב משום זה אין סברא כלל דהרי גם בתרומה דגלי בי' קרא דמתו בו כי יחללוהו דנתחללה התרומה מ"מ נסתפק המל"מ בפי"א מהלכות תרומות הלכה ח' דהיינו דוקא בנתחללה היתר אבל בנתחללה באיסור א"י לחולין עיי"ש וכתבנו מזה במק"א באריכות ואכ"מ. וא"כ בשמן המשחה דגלי קרא דאפי' בהיתר לא נתחלל מכ"ש דלא נתחלל בנתינה באיסור. ומה שהקשה הגז"ל דא"כ אמאי מתחייב הנותן הא הוי זה נהנה וז"מ תמהני מאוד מנ"ל להגז"ל דהחיוב שעל הנותן הוא מצד שחבירו מעל ע"י הנאה שלו הא י"ל דגזה"כ הוא דאם נותן ממנו על זר חייב הנותן ולא מצד שנהנה בו הזר וראי' ברורה לזה ממה דצריך קרא דעל בשר אדם לא יסך למעט דהסך את המתים פטור דלאו אדם מיקרי וכן מבואר בר"מ ז"ל וקשה ת"ל כיון דאינו נהנה מהסיכה דמת אינו נהנה וכיון דלא נתחללה ג"כ בקדושת הגוף א"י לחולין א"כ אין בו מעילה וא"כ ממילא פטור הנותן א"ו דאין חיוב הנותן מצד שחבירו מעל בשמן המשחה רק דגזה"כ הוא דהנותן ממנו על זר חיי"כ

ולכאורה עלה בדעתי דאפי' א"נ דשמן המשחה כשנתנו על זר לח נתחלל מקדושתו מ"מ כשנתנו על מת דנטמא השמן בטומאת מת ונפסל י"ל דלכ"ע נתחלל מקדושתו ושפיר צריך קרא דא"ח כרת. אך לקושטא דמילתא יש להסתפק אם שמן המשחה נטמא בטומאת מת אם לא הוי בכלל משקין בית מדבחי' וכמו דיין ושמן של מנחות אינן נטמאין ה"ה שמן המשחה. ויש לדחות דטומאת עצמן יש להן אך מ"מ א"י אם נתחלל השמן עיד"ז ועוד קשה לי להיפך א"נ דבאמת כשנתן על מת נתחלל השמן א"כ מה בכך דאינו עובר על הקרא דעל בשר אדם לא יסך דמת לאו אדם הוא אמנם מ"מ אמאי לא יתחייב בו משום מעילה אלא ע"כ דאינו נתחלל ונהנה ג"כ ל"ש כיון דמת אינו נהנה א"כ אפי' א"נ דזה נהנה וזה מתחייב ג"כ אמרינן במעילה מ"מ ל"ש מעילה מה"ט רק דסד"א דחייב משום ונתן על זר קמ"ל דלאו אדם מיקרי וא"ח עליו גם משום לאו דשמן המשחה וא"כ מבואר דחיוב דשה"מ אינו משום מעילה כלל: