כלי חמדה שמות רצט

ולא נתקדשו ע"י הכ"ש לכן צריך דוקא שיתקדשו הידים ורגלים בב"א ונפ"מ בפרה אדומה דל"צ קידוש בכלי שרת שוב ל"צ כאחת וגם לפי דעת המהר"ל ז"ל דהוא משום טעם דמעלין בקודש ולא מורידין ג"כ ל"ש בפרה דא"צ בכלי קודש וא"כ י"ל דשוב צריך כסדרן מקודם ידים ואח"כ רגלים ועיי' ברע"ב ז"ל פ"ד דפרה מ"א ושלא רחץ ידים ורגלים ובתוס' יו"ט שם וכתבנו בחידושינו שם ואכ"מ

ועיי' ברמב"ן ז"ל סוף פסוק ורחצו אהרן ובניו שכתב בזה"ל והרחיצה הוא המצוה אבל הכיור צוה בו להזמנה ואינו מעכב. ולא מצוה. כי ביוה"כ כה"ג מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב שהיו עושין לכבודו אבל למדנו מן הכיור שצריכה כלי עכ"ל. והנה מ"ש רבינו ז"ל דאינו מעכב מבואר בזבחים (דף כ"א ע"ב) אבל מ"ש דאינו מצוה ג"כ הנה מדברי רבינו הר"מ ז"ל פ"ה מביאת מקדש הלכה י' מבואר דמצוה לקדש ממי הכיור עיי"ש. וראית הרמב"ן ז"ל מקיתון של זהב ביוה"כ לכאורה עלה בדעתי די"ל דהר"מ ז"ל לשיטתו ס"ל דאינו ראי' מזה דהנה הר"מ ז"ל פ"ה מביאת מקדש הי"ג שם פסק דשיעור כיור כדי לקדש ד' כהנים שנאמר אהרן ובניו והי' אהרן ואלעזר ואיתמר ופנחס עמהם ותמה מרן ז"ל בכסף משנה הא בשבעת ימי המילואים הי' גם נדב ואביהוא וראיתי בתשו' חת"ס או"ח סי' קע"ג שכתב לתרץ דס"ל לר"מ ז"ל דבימי המילואים שנאמר בהם רחיצת כל גופם לא הי' צריך קידוש ידים ורגלים וביוה"כ הי' מצוה יתירה לטבול ולקדש ובאמת אינו חייב מיתה ביוה"כ אם עבד בלא קידוש כמו"ש הרמב"ם עצמו נמצא התחלת תשמיש הכיור הי' ביום ב' אחר ח' למילואים ואז כבר מתו נדב ואביהוא עכ"ל ולפי"ז הר"מ ז"ל לשיטתו שפיר ס"ל דהיכא דצריך קידוש יו"ר לעכב המצוה בכיור דוקא ויוה"כ שאני דלא הי' מעכב הקידוש כלל איברא דלקושטא דמילתא ז"א ולא מצאתי כלל בר"מ ז"ל דין זה דקידוש יו"ר ביוה"כ אינו מעכב וברור הדבר להיפך דהר"מ ז"ל ס"ל דקידוש ראשון מעכב כמו בכל יום רק דבשאר הקידושין והטבילות כיון דאינן שוין תמיד לכן אינן מעכבין וזה מבואר למעיי' בר"מ ז"ל פ"ה מכלי המקדש הלכה ז' ובהלכות עבודת יוה"כ פ"ב ה"ג ודברי החת"ס צע"ג בזה

ואם אמנם כי יש לקיים דבריו דבמילואים לא הי' צריך קידוש, ידים ורגלים מטעם אחר לפמ"ש הר"י מאורליינש בתוס' מס' עכו"ם (דף ל"ד ע"א) ד"ה במה שימש משה שכתב דבז' ימי המילואים כיון שמשה רבינו העמיד המשכן ופרקו הי' דינו כבמה ולא הי' צריך בגדי כהונה א"כ נראה פשוט דה"ה דל"צ קידוש ידים ורגלים אמנם במ"ש בדעת הר"מ ז"ל דקידוש הראשון אינו מעכב ביוה"כ בזה דבריו תמוהין כנ"ל וא"כ הדרא לדוכתא קושית הרמב"ן ז"ל על הר"מ ז"ל

איברא דבאמת עיקר דברי הרמב"ן ז"ל תלי' בפלוגתת אמוראי בירושלמי דיומא פ"ד סוף הלכה ה' דפליגי ר' יונה ור"י אי גם קידוש הראשון של כה"ג ביוה"כ הי' מן הקיתון של זהב ור' יונה ס"ל באמת חוץ מקידוש הראשון שהי' צריך מן הכיור נראה מזה דס"ל באמת כיון דהקידוש הראשון הי' מעכב הי' צריך להיות מן הכיור [ועיי"ש היטב בסוף דברי הירושלמי מתניתא פליגא על ר"י הכיור והכן מעכבין פתר לה מקומה מעכב ובמפורשים שם ומ"ש בפרשת תרומה אות ג' ובפרשת פקודי אות א'] אך מסתימת דברי הר"מ ז"ל בפרק ב' מהלכות עבודת יוה"כ נראה דס"ל דגם הקידוש הראשון הי' מקיתון של זהב ועיי' בזה בהגהות מים חיים להפר"ח בהלכות עבודת יוה"כ שם

ואיידי דאיירי בענין זה ארשום פה מה שנתעוררתי מכבוד הגאון בעל חלקת יואב שליט"א בשולי מכתבו הנדפס בסוף פרשת ויצא בהא דמבואר ביומא ובמס' זבחים (דף י"ט ע"ב) דראב"י ס"ל