כלי חמדה שמות רצח

זו תקנת חכמים היא שלא יזלזלו בהקדישות מבואר מדברי הגמ' דר"א דחי לגמרי דברי ריו"ח ולכאורה צ"ב אמאי ל"נ דבאמת אתי' כר"ש ולכן א"ש הך דנשבעין לבני העיר והא דקתני נשבעין לגזברים הוא מתקנת חכמים ועיי' בזה בירושלמי נראה דשני התירוצים אחד הן אמנם מגמ' דילן מבואר להיפך דר"א דחי לגמרי תירוץ ריו"ח וצריך מובן למה. אמנם לדעת רש"י ז"ל י"ל דהנה כבר ביארנו בתשו' לח"א לתרץ מה שקשה מסוגי' על שיטת הקצוה"ח ז"ל בסי' שפ"ו דמחזק דברי הצ"צ דהא דס"ל לר"ש דבר הגורם לממון כממון דמי היינו דוקא בליתא בעינא אבל באיתא בעינא מודה ר"ש דלאו כמ"ד א"כ מה תי' ריו"ח דאתי' כר"ש הא מבואר בר"מ ז"ל פ"ב משכירות דמפקיד הקדש ואח"כ נעשה חולין ליכא חיוב שמירה דבעינן שתחילתו וסופו יהי' הקדש א"כ הכא הא כ"ז דאיתא בעינא הוי הקדש וא"כ אמאי חייבין השומרים לשלם אך באמת לק"מ כיון דחיוב השמירה הוא כשיגנב או יאבד ואז תמיד יהי' חולין כיון דהבעלים חייבין באחריות וא"כ שפיר הוי חולין לענין קבלת שמירה וזה פשוט והארכנו בזה בתשובתינו ואכ"מ

אך לפי"ז יקשה דזה דוקא א"נ כשיגנב או יאבד תמיד חייבין משא"כ כיון דקיי"ל דכשנתרמה התרומה אם אז נאבד פטורין א"כ שוב אינו ברור דיהי' חולין כשיגנב או יאבד א"כ שוב ל"ה חולין. אך באמת ז"א כיון דהקבלה שיתחייבו בתשלומין הוא כשיגנב או יאבד קודם שנתרמה התרומה דוקא וא"כ שפיר הוי כמתחייב עצמו לשמור חולין. אך זה דוקא לשיטת תוס' דהא דמשנתרמה התרומה דתלי' בשעת גניבה משא"כ לדעת רש"י ז"ל דאפי' כשנגנב או נאבד קודם שנתרמה התרומה ג"כ אין הבעלים חייבין באחריות כ"ז שלא נודע להבעלים ותורמין עליהם א"כ כשינגב או יאבד ג"כ הוי הקדש עד שעת הידיעה לבעלים ושוב לא חל עליהם חיוב שומרים כלל כיון דבשעת אבידה ג"כ אינו עוד חולין כיון דאז אין הבעלים חייבין עוד באחריות וא"כ באמת צ"ל דקושית הגמ' הוא דכיון דלאחר שנתרמה התרומה אין הבעלים חייבין באחריותן שוב אף קודם שנתרמה לא נוכל לחייב השומרים מצד קדשים שחייבין באחריות ושפיר מוכרח ר"א לומר דכל השבועה תקנת חכמים היא ונדחה לגמרי תי' ריו"ח מהלכה ועיי' היטב בזה

ג) (ל' י"ט) ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם וברש"י ז"ל בב"א מקדש הי' ידיו ורגליו וכתב בגור ארי' ז"ל בזה"ל דאל"כ אין לרחוץ הידים תחילה ואח"כ הרגלים כמשמעות הכתוב ורחצו ידיהם ורגליהם דמעלין בקודש ולמה אמר ורחצו ידיהם ורגליהם והו"ל להקדים הרגל ואח"כ היד כמו שהוא עושה בתפילין שמעלה בקודש אלא כאחת הי' מקדש עכ"ל מבואר מדברי רבינו הגדול ז"ל דלפי פשוטו של מקרא כיון דצריך כסדרן צריך ידים תחלה אך משום דא"א משום דמעלין בקודש ול"מ ע"כ צריך בב"א. ולכאורה צ"ע איך נוכל מסברא לעבור על פשוטו של הציווי דילמא הכא אמרה תורה דהמעלה יותר יקדש בתחילה והרי גבי טהרת מצורע כתוב ג"כ בתוה"ק בוהן ידו הימנית ובוהן רגלו הימנית וקיי"ל באמת להלכה דצריך כסדרן ועיי' בר"מ ז"ל פ"ד ממחוסרי כפרה ה"ב. וכנראה דרבינו ז"ל סובר דבת אחת הוי כסדרן לכן כיון דהסברא נותנת דמעלין בקודש ואין מורידין אמרי' דיעשה בב"א דעכ"פ לא יהי' הורדה ומצות התורה קיים וצ"ע

ובעיקר הענין לכאורה עלה בדעתי מה דפשיטא להו לחז"ל דצריך לקדש כאחת כיון דקיי"ל דצריך כלי שרת לקידוש ידים ורגלים וקיי"ל דכלי שרת אין מקדשין אלא כשיעור א"כ הכא כיון דהמצוה לקדש ידים ורגלים אם כן ידים גרידא או רגלים גרידא הוי כח"ש