כלי חמדה שמות רצו

לבין ששלחו ע"י שליח ומסברא נראה דלמסקנת הירושלמי דלר"ל חייב משום תקנה שלא יזלזלו בהקדישות ה"ה אם נאבד בביתו חייב לר"ל להפריש אחרים מכח תקנה ועי' בזה בפירוש מהר"א פולדא נראה שנסתפק בזה ולזאת כתב שני פירושים מדברי הירושלמי אך אפי' לפי"מ דנראה מבואר מדברי מרן הכסף משנה ז"ל דלר"ל אינו חייב באחריות אלא כשנאבד מן השליח והוא ממ"ש מרן ז"ל בטעמא דר"מ ז"ל דפסק הפריש שקלו ואבד חייב באחריות עד שימסרנו לגזבר דהוא מטעם דהלכה כריו"ח לגבי ר"ל עיי"ש וא"נ דהפירוש בירושלמי דלפי האמת גם לר"ל חייב מדרבנן עכ"פ א"כ ל"צ לומר שדברי הר"מ ז"ל אתיין רק כריו"ח א"ו שמרן ז"ל סובר דבנאבד בביתו לר"ל פטור והפריש ע"י שליח מיגרע גרע מ"מ קשה בעיני לומר שזה טעמו דר"מ ז"ל בדריו"ח דא"כ הדרא לדוכתא קושי' הנ"ל דאמאי הקשה בירושלמי ממשנה רק לר"ל הא גם לריו"ח קשי' ממ"נ אי מיירי בגניבה ואבידה א"כ אפי' לאחר שנתרמה התרומה הרי הבעלים חייבין באחריות ואי דמיירי באונס א"כ גם קודם שנתרמה התרומה אמאי יהיו חייבין דבהקושי' עדיין לא ידע הירושלמי סברא זו דמצד דשלחו ע"י שליח מיגרע גרע והבן היטב כי קצרנו וסמכנו על המעיי' היטב בהסוגי' שיבין הדבר לאשורן

ואולי יש לדחוק כיון דבירושלמי לעיל ס"ל לריו"ח דאע"ג דמה"ת אין נשבעין על הקדישות הכא אתי כדברי הכל משום שבועת תקנה הרי דלריו"ח הוי ידעינן סברא זו דמחמרינן בהקדש מצד תקנה שלא יזלזלו בהקדישות ולהכי לא מקשה הירושלמי על ריו"ח די"ל דלדידי' הירושלמי שפיר ידע די"ל דקודם שנתרמה התרומה אפי' בנאנס ביד השליח מ"מ הבעלים חייבין באחריות משא"כ על ר"ל מקשה שפיר דלא שמעינן לי' דסבר בזה כריו"ח. ותי' הירושלמי דגם ר"ל ס"ל כריו"ח וא"ש. ולפי"ז ירווח לן שיטת הר"מ ז"ל עפ"י הירושלמי ויצא לנו מזה עפ"י דברינו דבאמת הר"מ ז"ל ס"ל דרק באחריות גניבה ואבידה חייבים אבל לא באחריות אונסין ולכן בנאנס ביד השליח לאחר שנתרמה התרומה פטורין אמנם קידם שנתרמה התרומה אין תורמין עליהם משום דהי' להם להביא בעצמם ודו"ק בכ"ז

ועתה נבוא לבאר שיטת רש"י ז"ל בב"מ (דף נ"ח ע"א) דהוא ז"ל יש לו שיטה חדשה בהך דתורמין על האבוד ומפרש דאם שלח ביד שליח ונאבד ממנו תורמין עליו וא"צ להפריש פ"א רק אם נודע להבעלים קודם שנתרמה התרומה דאז הבעלים חייבין להפריש שקל אחר ותמי' מאוד לענ"ד דנראה בסוגי' שם דמפרש כן לדעת ריו"ח עיי"ש דר' יוחנן מתרץ לה בבבלי דאתי' כר"ש דקדשים שחייב באחריותן חייב עליהן ומקשינן מהא דתורמין על האבוד ופי' רש"י ז"ל כן נראה מבואר דס"ל דגם ר' יוחנן סובר הכי דהיכא דנאבד מיד השליח ולא נודע להבעלים אז תורמין על האבוד והבעלים פטורין וזה קשיא טובא כיון דריו"ח ס"ל בהדיא הכא דעד שיבוא לידי גזבר חייבין הבעלים באחריות א"כ מאי נ"מ אם נודע להבעלים מזה שנאבד או לא סוף כל סוף יהיו הבעלים חייבין באחריות כיון שנאבד קודם שבא ליד גזבר וקודם שנתרמה התרומה וזה תמי' עצומה על שיטת רש"י ז"ל

ומה שנראה לענ"ד בשיטת רש"י בשנקדים עוד להבין מה דיש לדקדק בדעת רש"י ז"ל דפירש בכל מקום דהא דתורמין על האבוד היינו בנאבד מיד השליח דוקא וקשה למה צריך דוקא שיהי' נאבד ביד שליח נימא דה"ה נאבד בביתו והוא לא ידע שנאבד כיון דתורמין על האבוד תורמין גם ע"ז ומנ"מ אם כבר נתנו לשליח או לא לכן נלענ"ד שדעת רש"י ז"ל דס"ל דהא דס"ל לר' יוחנן דהפריש שקלו ואבד חייב באחריות היינו