כלי חמדה שמות רצג

פרשת תשא

א) ברמב"ן ז"ל כ' צוה הקב"ה את משה כאשר תשא את ראש בנ"י במנין יתן כופר נפש מחצית השקל וכו' ומזה ילמוד משה שימנם עתה וכו' ולפיכך כלל המצוה כאשר תשא ראשם תעשה כן שיכנס בכלל כל פעם שימנם וכו' ומפני שלא נתפרש כאן אם היא מצות דורות או לשעה למשה במדבר טעה דוד ומנה אותם בלא שקלים והי' בהן נגף והתודה עליו עכ"ל. מבואר מדברי רבינו ז"ל כאן דטעות דוד הי' שסבר שמצות שעה היא ובאמת מנה אותם בלא שקלים לכן הי' בהם נגף וכמ"ש רש"י ז"ל

ויש להסביר הדבר ביתר ביאור עפי"מ דדרשינן בכמה דוכתין היכא דכתיב בני ישראל למעט בנות ישראל וכ"כ הראשונים דהיכא דסברא למעט בנות ישראל אמרי' דבני ישראל דוקא והכא כיון דאמר הקב"ה כי תשא את ראש "בנ"י" וא"נ דהיא מצוה לדורות אמאי אמר הקב"ה דוקא בני ישראל דאתי למעט בנות ישראל לכן הוכיח מזה דוד דהיא רק מצוה לשעה על מנין של דור המדבר כיון שהי' בחטא העגל ונתחייבו לשמים לכן אין למנותם בלא מחצית השקל ולכן היתה הקפידא רק על מנין בני ישראל אבל נשים דלא היו בחטא העגל אינן בכלל מצוה זו ומותר למנותן גם בלא מחצית השקל. ועיי' באוה"ח ותבין דברינו וזה סמך נכון הי' לטעות דוד המלך ע"ה שיחשוב שהיא רק מצוה לשעה

אמנם באמת נראה דרבינו הרמב"ן ז"ל חזר מזה. וזה לשונו בפרשת במדבר (א' ג') תפקדו אותם. ואמר תפקוד אותם לרמוז שלא יספרם רק שיתנו כופר נפשם מחה"ש וכו' ואמר בדוד "מספר מפקד העם" כי ידע מספרם בפקודת הכופר כי רחוק הוא אצלי שלא יזהר דוד במה שאמר הכתוב ולא יהי' בהם נגף בפקוד אותם וכו' אבל כפי דעתי הי' הקצף עליו בעבור שמנאם שלא לצורך וכו'. ויתכן עוד שנפרש ונאמר כי דוד צוה למנות איש ישראל מבן י"ג ולמעלה וזה הי' עונשו כי הכתוב לא הרשה למנות רק מבן עשרים שנה ומעלה. ומפני שזה אינו מפורש ומבואר בכתוב טעה בו אבל יואב נתן לבו וחשב לדבר. והכתוב מעורר לבי בזה וכו' ויהי בזאת קצף על ישראל הי' נראה שמנין יואב הי' למטה מעשרים והוא הי' הקצף שאין ד' חפץ שימנו כל ישראל בגדר מנין שהוא ירבם ככוכבי השמים וכו' ע"ש כל דבריו הקדושים. ומבואר מדבריו דדוד ידע שהיא מצוה לדורות רק דטעותו הי' או שסבר שגם שלא לצורך מותר למנות בשקלים ובאמת ז"א דשלא לצורך גם בשקלים אסור או דהאיסור הי' במה שרצה למנות כל איש מישראל וזה אסור אפי' בשקלים. ותמהני על האוה"ח כאן שכתב בפשיטות דגם שלא לצורך מותר למנות בשקלים ולא הביא דברי הרמב"ן ז"ל הנ"ל שנראה שמסתפק בזה

אך גם על רבינו הרמב"ן ז"ל יפלא בעיני שלא הביא כלל סוגית הגמ' דיומא (דף כ"ב ע"ב) דאיתא שם תנא הוציאו אצבעותיהם למנין. ונימנינהו לדידהו. מסייע לי' לר"י דאמר ר"י אסור למנות את ישראל אפי' לדבר מצוה וכו' אמר ר"א כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ורנב"י אמר עובר בשני לאוין שנאמר לא ימד ולא יספר עיי"ש היטב. מבואר מדברי הגמ' דיש שני סוגים באיסור מנין ישראל דאם אינו מונה כל ישראל אלא מונה אנשים מישראל אז בעצם המנין אינו איסור כיון דאינו מבטל בזה הקרא והי' בנ"י כחול הים אשר לא ימנה כיון שאינו מונה אלא חלק מישראל ועדיין לא נדע המנין מכל ישראל אמנם אסור למנות אותם בעצמם מחשש שלא יהי' בהם נגף ח"ו וזה אסור רק למנות אותם בעצמם אבל אצבעותיהם מותר למנות וצריך לומר דאע"ג דאצבע הוא חלק מהגוף מ"מ כיון דכתיב בתוה"ק כי תשא את ראש בנ"י אמרינן דהקפידא הוא רק אם מונה אותם