כלי חמדה שמות רצב

והוא דבר נפלא ואין לו שום מקור וראיתי במנ"ח שכתב בזה דבר חכמה כיון דכה"ג הי' מקריב בכל יום מנחת חביתין מחציתה בבוקר ומחציתה בערב וכל המקריב קרבן טעון לינה אפי' קרבן עצים א"כ הכה"ג הי' אסור ללכת בשום פעם מירושלים כיון דתמיד הי' טעון לינה בירושלים מצד המ"ח כנ"ל. וזה דבר חריף. אבל אינו מספיק בדעת הר"מ ז"ל כמ"ש בזה בהגהות לספר באר הגולה הרב הג' ר' ראובן ראפופורט מטארנאפיל ולענ"ד אכתי קשה על הר"מ ז"ל מגמ' ערוכה יומא (דף ס"ט ע"א) דמקשינן בגמ' על בגדי כהונה ובמדינה לא והתני' בעשרים וחמשה בטבת וכו' ומתרצינן איבע"א ראוין לבגדי כהונה ואיבע"א עת לעשות לד' וכו' נראה מבואר דמזה דכה"ג הי' יוצא חוץ לירושלים ל"ק מידי רק משום דהי' מלובש בבגדי כהונה ולתירוץ ראשון דראוין לבגדי כהונה לא צ"ל עת לעשות לד' ולדעת הר"מ ז"ל הא הליכה לחודא הי' איסור וא"כ ע"כ צ"ל עת לעשות לד' והיא קושי' גדולה. בפרט לשיטת המנ"ח דאיכא עשה של תורה מצד ופנית בבוקר והלכת וכו' וא"כ אמאי לא מקשה הגמ' איך הי' מותר הכה"ג ללכת חוץ לירושלים ודוחק לומר דלא הקריב אז מנ"ח

לכן נלענ"ד שכוונת הר"מ ז"ל במה שכתב דאל יזוז משם לעולם הוא לפימש"כ למעלה דהר"מ ז"ל ס"ל דציץ מרצה רק בעודהו על מצחו אבל כשאינו עודהו על מצחו אינו מרצה. והנה התוס' בסוגיין כתבו דלהך מ"ד יהי' צ"ל דאע"ג דבגדי כהונה מותרין רק במקדש אבל לא במדינה היינו דוקא שאר בגדי כהונה אבל הציץ מותר ללכת בו אפי' חוץ למקדש אך נראה דזה דוקא התוס' לשיטתם דס"ל דמדינה היינו חוץ למקדש שפיר הכריחו דמותר תמיד לילך בציץ אפי' חוץ למקדש כיון דס"ל עודהו על מצחו מרצה אמנם הר"מ ז"ל דפוסק דירושלים בכלל מקדש וא"כ לדידי' שפיר י"ל דאין נפ"מ בין ציץ לשאר בגד"כ ובמדינה אסורין ובירושלים מותר הכל כיון דירושלים בכלל מקדש וז"ב לדעת הר"מ ז"ל. ומעתה א"ש מאוד דברי הר"מ ז"ל דפסק דכה"ג אסור לצאת מירושלים כיון דהר"מ ז"ל פוסק דמרצה רק בעודהו על מצחו ויליף לה מדכתיב והי' על מצחו תמיד שצריך תמיד ללכת בו א"כ ממילא אסור לצאת חוץ לירושלים כיון דבמדינה אסור ללכת בציץ והתורה אמרה ונשא על מצחו תמיד והתוס' ילפי מזה דציץ גרע משאר בגדי כהונה כמבואר בדבריהם אמנם הר"מ ז"ל למד מזה דכה"ג אסור לצאת חוץ לירושלים כדי שיוכל להתקיים בו ונשא על מצחו תמיד וזה נראה האמת בדעת הר"מ ז"ל

ומעתה א"ש מאוד דברי הגמ' יומא דלא הי' יכול להקשות ממה שהי' הולך חוץ לירושלים כיון דהי' הולך בבגדי כהונה א"כ באמת גם חוץ לירושלים הי' מותר לילך וכל הקושי' מבגדי כהונה. וע"ז תי' הגמ' ראוין לבגדי כהונה והא דלא הלך בציץ היינו משום דבאמת לא הקריבו בביהמ"ק שום קרבן ולא הי' צריך ריצוי ציץ. ועוד תירץ הגמרא ואיבע"א עת לעשות לד' והלך באמת בבגדי כהונה. ובזה י"ל מה דקשה לכאורה בגמ' בתי' הב' עת לעשות לד' כיון דהי' אפשר בראוין לבגדי כהונה א"כ שוב ל"ש על הבגד"כ עת לעשות לד'. ולפי הנ"ל י"ל דהי' קשה להגמ' לומר משום דכה"ג אסור לילך בלא ציץ ומוכרח הגמ' לתרץ משום עת לעשות ועיי' בזה. אלה הדברים שכתבנו בחידושינו והוא ראי' גדולה לדבריך שזה דעת הר"מ ז"ל דיליף לה מתמיד שכה"ג צריך שילך תמיד בציץ ולכן לא הי' יכול לצאת חוץ לירושלים: