כלי חמדה שמות רצא

ללכת בבגדי לבן ולמה צריך רש"י ז"ל לפרש טעמא דקרא לכן נראה שדעת רש"י ז"ל כר"ת דציץ לרצות א"צ לבגדי כהונה כלל והוא דבר בפני עצמו וא"כ א"ר מקרא דעבודת פנים הי' בד' בגדים דלא הי' לובש בציץ ג"כ ואין זה בכלל יתור בגדים כיון דהוא ענין בפ"ע לרצות וכמו דהולך בציץ גרידא ואין בו משום מחוסר בגדים ומרצה ה"ה דיכול לילך בו אפי' בעבודת פנים לכן פירש רש"י ז"ל דהוכחת ר"ש הוא מכח דאזיל לשיטתו דדריש טעמא דקרא דד' עבודות בבגדי לבן משום דאסור ליכנס בבגדי זהב דאין קטיגור נ"ס וא"כ ה"ה דאסור ליכנס לפנים בציץ וזה נכון בדעת רש"י ז"ל. וא"כ נסתרו דברינו בפירוש רש"י ז"ל כאן כיון דרש"י ז"ל כר"ת דציץ ל"צ בגדי כהונה כלל לרצות א"כ מנ"ל דאסור ללכת בציץ שלא בשעת עבודה אך באמת דברינו בשיטת רש"י ז"ל מוכרחים הם ואין ביאור אחר לדברי רש"י ז"ל כאן כ"א כמו"ש דרש"י ס"ל דא"נ דשא"מ אסור אסור ללכת בבגד"כ שלא בשעת עבודה משום כלאים וא"כ אין סברא דנתיר בגדי כהונה משום ספק ומצאתי שהרב אומר כן ה"נ רבן של ישראל הגאון מוהר"מ בנעט ז"ל בתשובותיו לבעל מפרשי הים שבסוף ספר ים התלמוד שכתב כדברינו ממש לתרץ קושית השאג"א ז"ל על הר"מ ז"ל הנ"ל מחטאת עוף הבאה על הספק עיי"ש שכתב כדברינו ממש וברור בעיני שאם הי' הגז"ל רואה דברי רש"י ז"ל אלו הי' שמח שעפ"ד ז"ל יתפרשון דברי רש"י ז"ל בטו"ט ודעת

אמנם לתרץ דברי רש"י פסחים הנ"ל ולהצילו מקושית רעק"א ז"ל נלענ"ד בדעת רש"י ז"ל דס"ל דזה אמת שהציץ אינו מרצה בלי בגדי כהונה וטעמא דמילתא כיון דקיי"ל דכהנים שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אבל כשאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והו"ל כזרים וא"כ כיון דבלא בגד"כ הוא כזר איד יכול הציץ כשהוא על מצחו לרצות לכן אינו מרצה כשאינו לובש בגד"כ. אמנם בזה פליג רש"י על הר"מ ז"ל דס"ל דאינו מרצה אלא כשלובש השמונה בגדים דוקא בזה פליג עליו רש"י ז"ל דכללא הוא אם הוא כהן אז הציץ מרצה כשהוא על מצחו ואם ילבש הציץ כשהוא לבוש בד' בגדים כיון דכהן הוא הציץ מרצה בעודו על מצחו. לכן אינו ראי' מזה שאמרה התורה דלפני ולפנים ישמש בד' בגדים שאין ללבוש הציץ לכן מוכרח רש"י ז"ל לפרש מצד טעמא דקרא ור"ש לשיטתו כנ"ל ויש לעיי' עוד בזה ואכ"מ. אמנם דעת הר"מ ז"ל נראה עיקר כמ"ש הגאון מוהר"ב פרענקיל ז"ל דס"ל דבאמת דתמיד אתי להורות דכה"ג ילבש תמיד הציץ וממילא לובש תמיד הח' בגדים. ויען כי בתשובה כתבנו דבר נכון בזה בדעת הר"מ ז"ל אעתיק בזה מ"ש שם וז"ל שם

ועתה אשיב לך על מה שכתבת לתרץ את דברי הר"מ ז"ל שסובר דהציץ מרצה רק בעודהו על מצחו אבל אינו על מצחו אינו מרצה ויליף לה מדכתיב והי' על מצחו תמיד וכו'. ותמהת ע"ז דהרי אדרבה בש"ס דילן ילפינן מזה דתמיד מרצה וכתבת לתרץ דהר"מ ז"ל סמך עצמו על הירושלמי יומא פ"ק שלהי ה"ב שמבואר כן דמאן דס"ל דמרצה רק בעודהו על מצחו היינו משום דיליף לה מתמיד ועיי"ש בקרבן העדה דס"ל דכיון דהתורה אמרה דמחויב תמיד לילך בציץ ע"כ דאינו מרצה אלא בעודנו על מצחו לכן מחויב לילך בו תמיד דילמא יארע טומאה במקדש ואף בלילה דהקטר חלבים ואימורין כשרין כל הלילה אלו תוכן דבריך בזה. ויפה כתבת וכוונת אל האמת בדעת הר"מ צ"ל וכבר קדמוך בזה בהגהות החדשות בר"מ ז"ל דפוס ווארשא ובחידושינו כתבנו ראי' ברורה לזה שכן דעת הר"מ ז"ל ממ"ש בפ"ה מכלי המקדש ה"ז דכה"ג צריך שיהי' דירתו בירושלים ואינו זז משם לעולם