כלי חמדה שמות רצ

בשעת עבודה ומנ"ל לרש"י ז"ל שהי' אסור ללבוש הציץ שלא בשעת עבודה והרי מבואר במס' יומא (דף ז' ע"ב) דר"ש יליף דתמיד מרצה דא"א לומר דלובש תמיד את הציץ דמי לא בעי מינם ומי לא בעי עייל לבה"כ עיי"ש הרי מבואר להדיא דגם שלא בשעת עבודה הי' מותר ללכת בציץ רק דהכריח משינה ומבה"כ ואיך כתב רש"י ז"ל בפשיטות להכריח דתמיד מרצה שלא הי' לובשו אלא בשעת עבודה ותמהני שלא מצאתי למפרשי רש"י ז"ל שהערו בזה ולענ"ד היא קושי' גדולה על שיטת רש"י ז"ל

ולכאורה עלה בדעתי דרך פילפול דהנה באמת יש לעיי' על ר"ש ביומא שם דלמה הוצרך להכריח דא"א שילך תמיד בהציץ משום דמי לא בעי מינם וכו' ואמאי לא הכריח מטעם זה הא אסור ללבוש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה לדעת הר"מ ז"ל דהם כלאים ולא הותרו אלא בשעת עבודה וא"כ מסברא דהך תמיד בא להורות דתמיד מרצה דאין סברא דהתירה התורה ללכת תמיד בבגד"כ משום הציץ כדי לרצות שמא יהי' טומאה כיון דהוי רק ספק אם יארע טומאה ועדיף הרבה ממה דדייק ר"ע בפסחים (דף ה') דתשביתו הוא מערב יו"ט דאי נימא דהוא ביו"ט הא אסור משום מלאכה ולא אמרי' דגזה"כ הוא דדוחה עול"ת דיו"ט דסברא הוא לומר יותר שכוונת התוה"ק באופן המותר וא"כ ה"נ כיון דאנו מסופקין בכוונת הקרא אם תמיד פירושו שילך תמיד בציץ או דתמיד מרצה א"כ אמרי' דע"כ פירושו דתמיד מרצה דאי אפשר לומר דכוונת הקרא שילך תמיד בבגד"כ דאין סברא להתיר איסור כלאים שלא בשעת עבודה בשביל ספק טומאה כנ"ל לכן נראה דר"ש לשיטתו דס"ל דבר שאינו מתכוין מותר א"כ י"ל דבאמת התירה התוה"ק ללכת תמיד בבגד"כ ובציץ משום שיהי' מרצה אם יארע טומאה ואין לומר הא איכא איסור כלאים ז"א כיון דהכה"ג מכוין בלבישה זו רק לקיים דברי השי"ת הוי לענין כלאים דבר שא"מ ולכן ר"ש לשיטתו מוכרח לדייק דתמיד פירושו דתמיד מרצה דמי לא בעי מינם וכו' אמנם רש"י ז"ל להלכה י"ל דס"ל דדבר שא"מ אסור ולכן שפיר פירש דיש להכריח כר"ש דתמיד מרצה דא"א לומר דצריך ללבוש תמיד דשלא בשעת עבודה אסור ללכת בציץ משום שאר בגדי כהונה שהן של כלאים וציץ בלא בגד"כ אינו מרצה וזה נכון דרך פילפול בדעת רש"י ז"ל

ובזה א"ש ג"כ מה שקשה מאוד על רש"י ז"ל שסותר משנתו דהכא כתב בפשיטות דשלא בשעת עבודה אסור ללכת בבגדי כהונה ובקידושין (דף ס"ו ע"א) בעובדא דינאי המלך כתב רש"י דהי' מותר ללכת בציץ שלא בשעת עבודה דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם. ולהנ"ל א"ש דהתם כוונת רש"י ז"ל אם נימא כר"ש דס"ל דשא"מ מותר א"כ מצד כלאים ליכא איסורא אלא מצד מעילה בהחדש וע"ז שפיר פירש רש"י ז"ל דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם

איברא דבעיקר הדבר אי ציץ אינו מרצה אלא בצירוף שאר הבגדי כהונה כ"כ האחרונים דבמחלוקת היא שנוי' דדעת התוס' יומא (דף ס"ט ע"א) וקידושין (דף ס"ו ע"א) דציץ בעצמו ג"כ מרצה אמנם דעת הר"מ ז"ל וכ"נ מירושלמי דאינו מרצה בלא השמונה בגדים ועיי' בזה מ"ש הגאון מו"ה ר"ב פרענקיל ז"ל בהגהות על טורי אבן חגיגה (דף י"ז ע"א) ד"ה אין כה"ג מתלבש בכליו

ולכאורה יש להכריח שגם דעת רש"י ז"ל כר"ת מדברי רש"י פסחים (דף ע"ז ע"א) בד"ה שאינו על מצחו שכתב בזה"ל דהא אין נכנס שם בבגדי זהב משום דאין קטיגור נעשה סניגור עכ"ל והוא תמי' מאוד כמו שתמה הג' רעק"א ז"ל בדרוש וחידוש ובגליון הש"ס שם ת"ל דלפני ולפנים הי' צריד