כלי חמדה שמות רפו

מצותן לדלוק תמיד בהיכל וצ"ל כמו"ש המהר"ל ז"ל בגור ארי' להסביר ההבדל בין שלחן למנורה דבשלחן קאי תמיד על השלחן ג"כ וצריך שיהי' השלחן תמיד לפני ד' ולכן הוזהרו מליגע בו אבל במנורה לא כתיב בי' היינו במנורה תמיד אלא בהדלקת המנורה והיינו כשיהי' מנורה אז מצוה שתהי' דולקת תמיד אבל בשביל זה אין חובה על המנורה להיותה תמיד לפני ד' ולכן לא אמרו הוזהרו במנורה כ"א בשלחן וא"כ הדרא לדוכתא קושית המנ"ח ז"ל אך כ"כ למעלה דלק"מ וי"ל עוד דהא דדרשינן בתו"כ תמיד שדוחה שבת היינו אם אירע שכבו דצריך לחזור ולהדליקן לכ"ע בזמן שחייבין הם לדלוק למר כדאית לי' ולמר כדא"ל דזה דוחה שבת ג"כ כיון דכך מצותן להיות דולקין מערב ועד בוקר או בכל המעל"ע ממילא אם כבו חוזר ומדליקן

ובזה י"ל פירוש התו"כ דצריך שני לימודים דהדלקת המנורה דוחה שבת דלכאורה צ"ע כנ"ל ולהנ"ל י"ל עפימ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' סי' ש"ט דאע"ג דזה ברור דאם כבה המנורה בלילה שצריך לחזור ולהדליקה לקיים מצותה מ"מ א"צ הטבה חדשה לדשן השמן והפתילה שמקודם אלא הדלקה גרידא את הפתילה והשמן הישן כדי שתתקיים מצות הדלקה מערב ועד בוקר וא"כ הו"א דאין הדלקה זו דוחה שבת כיון דל"צ הטבה אלא הדלקה גרידא והדלקה לאו עבודה היא לכן קמ"ל קרא דלהעלות נר תמיד כיון דמצותה שתהי' דולקת תמיד יהי' הפירוש איך שיהי' או מערב ועד בוקר או כל היום ג"כ דוחה שבת ועיי' במנ"ח שכתב בשם הרשב"א ז"ל דס"ל דאם כבה בלילה א"צ לחזור ולהדליק את המנורה ולפ"ר לא מצאתי זה ברשב"א ז"ל אלא שכתב שא"צ דישון והטבה מחדש אלא הדלקה בלחודא וכבר הארכנו בזה בסוגי' דכתבה ויבואר בקונטרס דרך חיים אי"ה ועיי' עוד מ"ש בפלוגתת הר"מ והרמב"ן ז"ל בפרשת פקודי וכאן אין להאריך יותר

ודע דיש לי עיון בענין זה על המל"מ ז"ל פ"ג מתומ"ס הי"ב שכתב בשם התוס' יומא (דף נ"ט) סוד"ה והרי דדישון המנורה ומזבח הפנימי ל"צ בגדי כהונה ולענ"ד עפר אני תחת כפות רגליו דבתוס' לא נזכר אלא דישון מזבח הפנימי אך המל"מ למד דה"ה לדישון המנורה דאל"כ אמאי בדישון המנורה לא מועלין הא עדיין לא נעשית מצותן כיון דצריך לדישון בגדי כהונה

אמנם לענ"ד נראה דאע"ג דמצד הדישון ל"צ בגדי כהונה מ"מ כיון דהדישון הוא בכלל ההטבה שבזה שמדשן את המנורה מהפתילות והשמן הישן בזה מתקנו להדליק בו נר אחר וא"כ צריך בגדי כהונה מצד הטבה דברור הדבר דצריך בגד"כ ולכן מצד הדישון לא הוי מחוסר דעצמות הדישון לא צריך בגדי כהונה משא"כ לקושטא דמילתא צריך דישון המנורה תמיד בגדי כהונה מצד הטבת המנורה דהמנורה נתקנת ע"י הדישון וראי' לזה מדברי הגמ' יומא (דף כ"ד ע"ב) דבעי רבא עבודת סילוק בהיכל מהו לפנים מדמינן לה או לחוץ מדמינן לה וברש"י ז"ל דעבודת סילוק היינו דישון המנורה ודישון מזבח הפנימי והנה לדעת התוס' הנ"ל דדישון מזבח הפנימי ל"צ בגדי כהונה ע"כ דכוונת הגמ' ז"ל על דישון המנורה דאל"כ איך שייך לחייב ע"ז זר מיתה כיון דבכהן ל"צ בגד"כ פשיטא דאינה בכלל עבודה שיתחייב ע"ז זר מיתה וא"כ מוכרח מדברי התוס' דדישון המנורה צריך בגדי כהונה וע"כ דהוא מצד הטבה כנ"ל ואין לומר דסוף כל סוף כיון דמצד הדישון ל"צ בגד"כ רק מצד ההטבה וא"כ לענין זה ל"ה עבודה תמה דחסר ההטבה ז"א דהשתא לא נחית הגמ' לסברא זו דהרי מקשינן לקמן אלא מעתה זר שסידר את השלחן לחייב מבואר דהגמ' הי' ס"ל דזה