כלי חמדה שמות רפה

כמבואר בשבת (דף מ"ז). ועיי"ש בסוגיא ובתוס' עמוד ב' שם ד"ה רשב"ג אומר אם הי' כפוי מותר וא"כ תמיד הי' חילול שבת במנורה בעת ההטבה וזה הי' צריך בבוקר וא"כ גם בשאר נרות הי' חילול שבת במנורה עכ"פ בהטבה כנ"ל וי"ל דלפי"ז שוב גם ההדלקה היתה מבעוד יום כיון דכבר דחתה הטבה את השבת ה"ה דהדלקה דוחה שבת וז"נ. ומדוקדק לשון המקראות דגבי נר המערבי כתיב להעלות נר תמיד והיינו ההדלקה אמנם בשאר הנרות כתיב "יערוך" את הנרות לפני ד' תמיד והיינו דבנר מערבי דהי' מצותו להדליקו ביום ג"כ צריך קרא על ההדלקה שדוחה שבת משא"כ בשאר הנרות דהיו דולקין רק מערב ועד בוקר א"כ מצד ההדלקה לא היו צריכין לדחות את השבת רק מצד הטבה דוחין את השבת ולכן כתיב "יערוך" את הנרות לפני ד' תמיד ודרשינן תמיד אפי' בשבת היינו להורות כנ"ל דבשאר הנרות תלמוד על הטבה כנ"ל

וי"ל יותר א"נ דזה שמדשן את המנורה אין בו חילול שבת רק בזה שמסיר הנרות ומחזיר אח"כ בזה מחלל שבת בהטבה א"כ י"ל לכאורה לפי"מ דקיי"ל דצריך מלאכה המתקיימת א"כ בהטבת נר המערבי בבוקר ליכא חילול שבת כיון דצריך להיות מחדש הטבה בין הערבים וא"כ זה שמחזיר את נר המערבי בבוקר אין עליו שם מלאכה אמנם מה שמטיב את הנרות בבוקר זה ל"ה בגדר לשעה כיון דעכ"פ מתקיימת בשבת הויא בכלל מלאכה המתקיימת וכ"כ בספרי להוכיח כן דעת הר"מ ז"ל ולכן בנר המערבי ל"ש בבוקר חילול שבת אלא בהדלקה אבל בהטבה לא הי' חילול שבת ולכן כתיב להעלות נר תמיד משא"כ בשאר נרות עיקר קרא להטבה ולכן כתיב יערוך תמיד וזה נכון דרך פילפול. ויש הרבה לפלפל בזה ואין כאן מקומו כי לא באתי בזה אלא להראות שדברי הגאון ז"ל במנ"ח תמוהין מאוד במה שסבר דהדלקת ע"ש צריך קרא דזה בוודאי אינו והדלקת ערב שבת אינו דוחה את השבת רק דקרא צריך על הדלקת שחרית דשבת והדלקת בין הערבים כנ"ל

איך שיהי' מבואר מזה דהכרח הגז"ל דבמנורה הדלקה עושה מצוה מדדחי' שבת ואינו מובן כלל ובאמת נראה בפשיטות דלדעת הר"מ ז"ל ודעימי' וכפי"מ שנראה מהש"ס דהדלקה לאו עבודה היא עיקר מצותה במנורה הוא הטבתה והנחתה שהמצוה הוא שיהי' דולק לפני ד' מערב ועד בוקר אבל הדלקה הוי רק הכשר מצוה ודוחה שבת כמו כל מכשירין שא"א לעשותן מאתמול שדוחה שבת ובאמת ההטבה והנחה צריך שיהי' לפני ד' אבל הדלקה כשרה בחוץ אמנם בנר חנוכה אם אמרי' הדלקה עושה מצוה הוי כמו הטבה במנורה דצריך שיהי' במקומה. כנ"ל פירוש הסוגיא שם ואין מכל אלה שום קושי' על שיטת הר"מ והראב"ד ז"ל

ובאמת קושית המנ"ח לדעת הר"מ ז"ל בלא"ה ל"ק כיון דהר"מ ז"ל ס"ל דתמיד היינו כפשוטו שהמצוה הי' שיהי' תמיד לפני ד' בהיכל א"כ שפיר אמרי' דהדלקה דוחה שבת וא"ל הא איכא עצה להוציאן לחוץ ולהדליקן ובשבת להכניסן בפנים ז"א דא"כ יהי' זמן שהמנורה לא יהי' מונחת במקומה בהיכל ודולקת ויתבטל מצות תמיד וזה עצמו שדוחה שבת כיון דכתיב תמיד ודוקא מה שצריך זמן ההטבה והדלקה זה מוכרח וא"א בלא"ה אבל ממילא דוחה שבת וז"פ. אך יש לדחות דהרי בתוס' חגיגה (דף כ"ו ע"ב) ד"ה מנורה לא כתיב בי' תמיד הקשו הא נר מערבי מצותו שיהי' דולק תמיד ותירצו דלא הי' חיוב שיהי' דולק תמיד אך מחמת הנס הי' דולק עיי"ש וכבר העיר במנ"ח דתירוץ זה אינו מספיק לדעת הרמב"ן ז"ל דס"ל דהי' מצ"ע דאורייתא להיות נר המערבי דולק תמיד ומכ"ש לדעת הר"מ ז"ל דס"ל דתמיד כפשטא דכל הנרות