כלי חמדה שמות רפד

אהרן ובניו הרי מבואר דבעי היכל וע"כ צ"ל דשינה עליו הכתוב לעכב. אמנם מדכתיב לשון לפני ד' שכולל גם העזרה דג"כ מיקרי לפני ד' כמבואר הרבה פעמים בתוה"ק וא"כ י"ל דאינו מעכב אלא שיטיב בעזרה אבל בהיכל אינו מעכב ומלשון התו"כ שלא יתקן בחוץ אינו ראי' כ"כ דכוונתו על העזרה ג"כ ונראה דאע"ג דלפני ד' כולל עזרה ג"כ מ"מ הכא אמרינן דקאי אדלעיל מיני' דאיירי בי' וכיון דמפורש למעלה דצריך להיות בהיכל מפרשינן דלפני ד' פירושו ג"כ היכל וז"פ]

עוד הקשה המנ"ח על שיטת הר"מ ז"ל דהדלקה כשירה בחוץ מהא דמבואר בשבת (דף כ"ג ע"א) דאי הדלקה עושה מצוה הדלקה במקומה בעינן ובמנורה ע"כ הדלקה עושה מצוה ולא הנחה דאי לאו לא הי' דוחה שבת דאפשר להדליקה קודם השבת ובשבת יגבי' ויניחנה וא"כ כיון דע"כ הדלקה עושה מצוה הרי הדלקה במקומה בעינן את"ד. ולא ידענא מה קאמר מר דמ"ש בריש דבריו דע"כ הדלקה עושה מצוה במנורה דאל"כ אמאי דחי שבת הא אפשר להדליקה מע"ש הנה מדבריו של ברבי מוכח דסבר דזה שדרשינן דתמיד אפי' בשבת היינו על הדלקת ע"ש. ולענ"ד ז"א דפשיטא דהדלקה של ליל שבת מדליקין בע"ש והא דמרבינן תמיד אפי' בשבת היינו על הדלקת שבת למוצ"ש כיון דהמצוה להדליק סמוך לערב שיהי' דולק מערב עד בוקר א"כ ממילא דוחה שבת ולא הי' שום עצה לזה ולכן צריך קרא דתמיד שדוחה שבת אבל הדלקת ערב שבת בוודאי דאינו דוחה שבת כיון דאפשר מערב שבת וכך הוא מצותה להדליקה מבעוד יום כדי שתהי' דולקת מערב ועד בוקר

הן אמת דבתו"כ פרשת אמור מבואר שני לימודים דהדלקת המנורה דוחה שבת. א' מתמיד האמור להעלות נר תמיד. וב' מתמיד אשר כתוב בסוף הפרשה יערוך את הנרות לפני ד' תמיד ועיי' בר"ש ז"ל שכתב דס"ל לתו"כ דצריך שני לימודים. א' על נר מערבי ואחד על שאר הנרות שג"כ דוחין שבת. אך לכאורה צ"ע דל"ל שני דרשות ומאי עדיפתא נר המערבי משאר הנרות. ונראה דהתו"כ לשיטתו דסבירא ליה דאע"ג דבשאר הנרות הי' רק המצוה שיהיו דולקין מערב ועד בוקר אמנם בנר מערבי מצותו שיהי' דולק תמיד ממש וצריך להדליקו בשחרית ג"כ וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרשתינו להוכיח מדברי התו"כ ומעתה י"ל דהו"א דדוקא בנר מערבי דמצותו שידליק גם ביום לכן דוחה שבת משא"כ שאר הנרות דמצותן רק מערב ועד בוקר. והנה כ"כ למעלה בשם האחרונים דהיכא דכתיב בתוה"ק לשון ערב או בוקר היינו ערב ודאי ובוקר ודאי ולפי"ז במנורה דכתיב בתוה"ק מערב ועד בוקר נראה דמצות הדלקה אינו מתחיל אלא בערב וודאי אבל בין השמשות ל"צ שתהי' המנורה דולקת דאע"ג דבה"ש הוי ספק לילה מ"מ אינו בכלל ערב א"כ לכאורה הו"א דיהי' מדליק במוצ"ש בהשמ"ש את המנורה ול"צ לדחות שבת כלל ואין לומר דבה"ש ג"כ אסור מספק ז"א דספק איסור ממילא ידעינן דהדלקת המנורה דוחה דעשה דוחה ל"ת וכיו"ב כתב הגאון בעל הפלאה ז"ל בפנים יפות בפרשת תצוה דאע"ג דמלאכת המשכן אינו דוחה שבת מ"מ תוס' שבת דוחה וא"כ נראה דה"ה דדוחה בה"ש ולכן אין ללמוד שאר נרות מנר מערבי וצריך קרא מיוחד לזה

איברא דלכאורה ז"א דא"כ למה באמת דוחה הדלקה את השבת אך י"ל דלאו דוקא הדלקה הוא מלאכה דאורייתא דגם הטבת הנרות הינו הדישון וההטבה ג"כ הוי מלאכה דאורייתא דהוי מתקן מנא כיון דבלא זה ח"א להדליק את המנורה ובפרט א"נ דלא הי' קבועי נרות במנורה והי' צריך בשעת הטבה לקחת את הנרות ולדשנן ואח"כ לקבען מחדש בוודאי חייב על ההטבה משום מלאכה