כלי חמדה שמות רפג

את הנרות אמנם ההדלקה עצמה אע"ג דלכתחילה מצותה ג"כ בכהנים כמו דכתיב בהעלותך את הנרות מ"מ כשירה בזר ג"כ

ומעתה י"ל שזה כוונת המדרש ילמדנו רבינו קטן לכמה נימול היינו מדחזינן במנורה דיש ג"כ חיוב השתדלות על הכהן שתהי' המנורה דולקת אבל מ"מ אין חיוב השתדלות אלא בו ביום דהיינו דמצות הדלקה היתה מערב ועד בוקר ומצות הטבה הי' בבוקר א"כ חזינן דאין חיוב השתדלות אלא באותו יום אם גם במילה כן הוא שאין מתחיל חיוב השתדלות על האב אלא ביום השמיני או דילמא דאינו ראי' ממנורה דא"א שיהי' חיוב השתדלות קודם לכן דהרי מקודם לכן דולקת וא"כ אם באת לדמות למנורה הרי צ"ל דיש חיוב השתדלות מיד כשנולד דכמו דבמנורה מיד כשמדשן המנורה מיד יש חיוב הטבה על ההדלקה דמערב ה"ה במילה מיד שנולד חל החיוב להשתדל שיהי' נימול בזמנו לזה אמר המדרש דנימול לשמונה והיינו דבכל ח' ימים יש חיוב השתדלות וע"ז מסיים כשם שנימול יצחק אבינו דכתיב בי' "בן שמונת ימים" וכתבו המפורשים דכל שמונה ימים השתדל אברהם אבינו במילת יצחק בנו וע"ז מסיים המדרש אמר רשב"י בא וראה שאין חביב לאדם יותר מבנו והוא מל אותו והכוונה דאע"ג דעצם מצות מילה אינו מוטל על האב דוקא דעליו רמי' התוה"ק רק השתדלות למולו מ"מ האב בעצמו מולו בידיו ג"כ כמו שמצינו בא"א שמל אותו בעצמו וע"ז שאל המדרש וכ"כ למה כיון דבאמת אין עליו רק חיוב השתדלות וא"כ למה זה צריך האב למולו בעצמו וע"ז תי' רנב"י כדי לעשות רצון בוראו והיינו כיון שרצון הבורא ית"ש שהוא ישתדל שבנו יהי' נימול ממילא המצוה לכתחילה שגם עצם המילה יעשה האב אע"ג דבדיעבד מקיים המצוה אם מל ע"י אחר ג"כ. וזה דומה ממש למצות הדלקת המנורה לדעת הראב"ד והריטב"א ז"ל דכל תכלית ההטבה הוא שתהי' המנורה דולקת ומצוה זו דהטבה רק בכהן ופסולה בזר אמנם עצם ההדלקה אם אמנם כי המצוה ג"כ בכהן שיגמור את כל ההדלקה אבל כשירה בזר ג"כ וזה נכון מאוד בכוונת המדרש בעזהשי"ת. [ועיי' בספר בית יהודה לבני הרב ז"ל כתב דבר זה בשמי אך כתבו לפום רהיטא ואני בעת העתקת כתביו לא העברתי עיני לתקנו והעיקר כמו שכתבתי כאן]

ב) והנה בעיקר דברי הר"מ והראב"ד ז"ל דפשיטא להו דנהי דהטבה הוי עבודה גמורה ובעי בגדי כהונה והיכל מ"מ הדלקה היתה יכולה להיות בחוץ וכשירה בזר. ראיתי להגאון בעל מנ"ח ז"ל שכתב לתמוה עליהם. דהרי מפורש בתו"כ פרשת אמור בפסוק יערוך אותם לפני ד' שלא יתקן בחוץ ויכניס בפנים ואיך חלקו על הברייתא דתו"כ ונשאר בצ"ע

והנה בפשיטות במחכת"ה טעה בדבר פשוט דהרי הר"מ ז"ל הזהיר בזה שכתב בזה"ל לפיכך אם הטיב כהן את הנרות והוציא לחוץ מותר לזר להדליק מבואר מדברי הר"מ ז"ל דהטבת הנרות פסול בחוץ רק הדלקה כשר בחוץ וזה מדרשה דתו"כ הנ"ל דקאי על הטבה דכתיב יערוך אותם לפני ד' וכמו שכ' בפ' תצוה אותו לשון ממש וקאי על הטבה דצריך בהיכל דוקא אבל לא קאי על הדלקה כיון דלאו עבודה היא ול"צ כהן ה"ה דל"צ הדלקה במקומה וז"ב ופשוט ועיי' בתוס' ישנים יומא (דף כ"ד ע"ב) ד"ה הדלקה לאו עבודה היא שהקשו דא"כ אמאי כתיב בה בקרא דבהעלותך את הנרות נראה מבואר דמקרא דיערוך אותו אהרן ובניו לא ק"ל דזה קאי על הטבה וזה הוי עבודה וצריך כהן ותמהני על המנ"ח שלא הרגיש בזה [אך באמת בעיקר הדבר מה שנראה מדעת הר"מ ז"ל דהטבת הנרות צריך בהיכל דוקא ואסור לתקן בעזרה והוא מדברי התו"כ יש לעיי' קצת לענ"ד כיון דכתיב אח"כ לפני ד' ולכאורה הוא מיותר כיון דכתיב מקודם באוהל מועד יערוך אותו