כלי חמדה שמות רפב

הקרבנות דברי ר"מ וחכ"א איך לך מעכב הקרבן אלא הכיור והכן בלבד וכו' אמר ר"ח כאן בעבודות שבפנים כאן בעבודות שבחוץ ועיי' במפורשים שם דעבודות פנים מעכבין [ובגליון הש"ס שם מפרש כן דברי התוספתא הנ"ל ולענ"ד צ"ע דהרי בתוספתא מבואר "מזבחות" וע"כ דהכוונה על מזבח החיצון ג"כ אך פשוט נראה דהתוספתא ר"מ הוא דהכל מעכב את ההקרבה] וא"כ הרי צדקו דברי הר"מ ז"ל כיון דבית המקדש עיקרו להקרבה בפנים ובחוץ והכלים מעכבין את עבודת פנים דאם אין שלחן אין מקטירין קטורת ואין מטיבין את הנרות וא"כ הכל אחת הוא

ומה שנלענ"ד בדעת הרמב"ן ז"ל בשנקדים להבין מה דק"ל קושי' גדולה לפי"מ דמבואר בירושלמי הנ"ל דרשב"ג ס"ל דאפי' שימה מעכב עכ"פ בעבודת פנים ועיי' בקרבן העדה ובתקלין חדתין שפירשו דלפי"ז גם הארון מעכב עבודת פנים עיי"ש ומה יענה בבית שני איך היו עושין כל עבודות הפנימיות הא לא הי' הארון. הן אמת שהפני משה נראה דמפרש רק על השלחן דכתיב בי' שימה בפרשת תרומה אמנם בארון אע"ג דכתיב בי' שימה בפ' ויקהל אינו מעכב אך בקרבן העדה ותקלין חדתין מבואר להיפך וצ"ע מה יענה בבית שני דלא הי' ארון ועיי' ביומא (דף נ"ב ע"ב) בהא דמבואר במשנה דנותן את המחתה בין שני הבדים דמקשין בגמ' הא בבית שני לא הי' ארון ותרצינן מקום ארון עיי"ש מבואר מהסוגי' דלא קשי' להו אלא משום דבעינן בין שני הבדים ות"ל דאם ליכא ארון ל"ש עבודת פנים כלל ועיי' בתשו' רדב"ז סי' תרמ"א שכתב גם לענין הזאות הפנימיות דע"כ סגי במקום וקשה דל"ש העבודה כלל ולזה לא יספיק התי' דמקום כיון דאמרינן דמעכב את העבודה

ולתרץ זה י"ל כמו דקיי"ל דמקריבין אע"פ שאין בית כיון דקדושת המקדש לא בטלה והו"ל כאילו יש כאן מחיצות ומקדש בנוי ולכן מותר להקריב על המזבח אף בלא בית וכן אוכלין קדשים אף בלא קלעים ה"ה לענין קדושת כל הכלים אמרינן דלא בטלו קדושתן והוי כאילו כל הכלים עומדים במקומם וא"כ נראה פשוט דה"ה כל הכלים אף אם חסר אחת בבית שני לא הי' מעכב אף עבודת פנים מה"ט דכללא הוא דקדושת המקדש לא בטלה והוי הכל כמו שהי' הכל במקומו בין המקדש ובין הכלים. וא"כ י"ל בזה קושית הרמב"ן ז"ל כיון דהר"מ ז"ל כללא כייל דעיקר תלי' במה שהוא מצוה לדורות ומה שאינו מצוה לדורות אינו נכנס במנין וכיון דלדורות אין הכלים מחלקי המקדש דכמו דמקריבין במזבח אע"פ שאין בית ה"ה שמקריבין בבית אע"פ שאין שם כל הכלים האלו ואפי' עבודת פנים אינו מעכב זא"ז כיון דאמרי' דהקדושה לא בטלה הו"ל כאילו הכלים היו שמה ואעפי"כ ז"ב דמצוה לעשות אלו הכלים בבית שני שיתקיימו בהן מצות הדלקת המנורה וסידור לחה"פ וא"כ לדורות אינן חלקי הבית כלל ושוב ראוי למנותן למצות בפני עצמן. אמנם משום שהם רק הכשר מצוה זה יספיק לדורות ג"כ. וזה נכון לפילפולא

אמנם לקושטא דמילתא אינו נראה לומר כן בדעת הרמב"ן ז"ל דא"נ דמודה הרמב"ן ז"ל דמדינא מעכב ובמצות עשייתן היו הכל מעכבין זא"ז נהי דלדורות אינו מעכב משום דהקדושה הראשונה לא בטלה מ"מ צדקו דברי רבינו הר"מ ז"ל דהוי בכלל חלקי המקדש כמובן. ועיקר מה שנלענ"ד בדעת הרמב"ן ז"ל כבר כתבתי בפרשת פקודי אות א' עיי"ש אך מפני שלא יתמה המעיי' שיש לומר כמוש"ל לזאת העליתיו על הספר. אחרי כתבי כל זה מצאתי להרב בעל לב שמח בשורש י"ב הביא דברי הרמב"ן ז"ל וכתב עליו שדבריו הם מערכה על הדרוש שהרי ע"ז אנו דנין ולדעת הר"מ ז"ל דהם מחלקי