כלי חמדה שמות רפ

ואין לדחות דברינו אלה עפי"ד התומים סי' ל"ח בדעת הר"מ ז"ל דבמלקות ל"צ קבלת התראה א"כ איך סתם הר"מ ז"ל הכא דלוקה במקדיש בע"מ למזבח הא בלא קיבל התראה הוי התר"ס כנ"ל. ז"א דמלבד מש"כ במק"א להוכיח דלקושטא דמילתא אין נפ"מ בין מלקות למיתה וגם במלקות צריך קבלת התראה מלבד זאת הכא במקדיש בע"מ למזבח מבואר להדיא בתוס' תמורה (דף ז' ע"א) ד"ה אלא בתם ונעשה בע"מ שצריך קבלת התראה דוקא ובלא"ה לא לקי והעירני בזה הרב המופלא הגאון מוהר"ח העלער נ"י מווארשא ובתשו' אליו כתבתי בטעמו של דבר דאל"כ הוי תמיד התר"ס מצד דיכול למיתשל עלה ול"ש בזה חזקה דבוודאי ישאל כדי שלא ילקה וזה בעצמו יהי' לו לפתח חרטה כדי שלא ילקה אך אם התרו בו וקיבל התראה הרי גלי אדעתא דאינו ירא מעונש וא"כ אין זה פתח ושוב גם התר"ס לא הוי וכבר האריך בזה בתשו' מהר"מ מינץ סי' ח' וסי' י"ב עיי"ש ואכמ"ל יותר

איברא דכ"ז לפילפולא אמנם לקושטא דמילתא ממקומו מוכרע להיפך מדכתב הר"מ ז"ל פ"ג מעכו"ם ה"ד לפרש הא דאמרי' דבעכו"ם א"י לחזור בו תוכ"ד היינו באומר אלי אתה ולענין חיוב סקילה וקשה הא זה אינו רבותא כלל דנהי דהכא שייך חזרה תוכ"ד כיון דעיקר החיוב על מה שמקבלה באלהי א"כ הו"א דתוכ"ד יכול לחזור מקבלתו מ"מ אין זה רבותא כלל דחייב סקילה ולא מצי לחזור בו כיון דע"כ מיירי דהתרו בו וקיבל עליו התראה דבלא"ה אינו נהרג וא"כ בכה"ג בכל עבירות שבתורה א"י לחזור תוכ"ד כמו שהוכחנו ממקדיש בע"מ למזבח. ובאמת לולא דברי הר"מ ז"ל הי' אפשר לפרש דאין כוונת הגמ' לענין חיוב סקילה אלא דא"י לחזור מקבלתו את הלבונה לשם אלהית ונעשית עכו"ם ואסורה בהנאה מה"ת כדין כל עכו"ם. אמנם הר"מ ז"ל דמפרש להדיא לענין חיוב סקילה וע"כ דאיירי בהתרו בו וקיבל התראה וא"כ אין זה חומר בעכו"ם כלל ומבואר מזה להיפך דאפי' בהתרו בו וקיבל התראה אין ראי' דבגמ"ד עושה ורק חומר שהחמירה בו תורה בעכו"ם דא"י לחזור תוכ"ד משום דבעכו"ם בוודאי בגמ"ד עושה אותם

שוב חפשתי בספרים ומצאתי שאהבה נפשי בספר צפנת פענח להגאון המופלא מדינענבערג שיחי' בפ"ב מהלכות עכו"ם ה"ט שנסתפק ג"כ לענין מקלל אביו וכתב ג"כ כסברא הראשונה שכתבנו דל"ש חזרה אלא אם צריך איזהו חלות ולא כתב כלל לתרץ דברי הר"מ ז"ל כאן שנראה לכאורה להיפך אמנם בחידושיו על הר"מ ז"ל כאן הביא דברי רש"י כריתות (דף ג' ע"ב) דאומר אלי אתה אינו חייב אלא אם אומר כן על עכו"ם אבל בעושה עכו"ם חדשה צריך להגביל הדבר ונעשית עכו"ם וחייב מיתה דבאין כאחת. ולפי"ז א"נ שדעת הר"מ ז"ל ג"כ כדעת רש"י ז"ל א"ש דברי הר"מ ז"ל דנקט הגבי' לבינה ועשאה בדיבור זה עכו"ם ולכן חייב סקילה משום דבאין כאחת א"כ א"נ דתוכ"ד יכול לחזור בו וא"כ אינה נתפסת בשם עכו"ם שוב אינו חייב סקילה על הדיבור שאמר אלי אתה כיון שלא היתה עכו"ם ואע"ג שעבד מעשה ג"כ שהגבי' את הלבינה מ"מ המעשה בלא הדיבור אינו כלום וכיון דחוזר תוכ"ד ונימא דתוכ"ד מהני עכ"פ לענין חלות הדבר עכ"פ שוב לא חייב על אמירתו אלי אתה כיון שלא אמר כן לעכו"ם הנעבדת. ויש עוד להאריך בזה ולברר הדברים אמנם כבר הארכנו יותר מדאי שלא באתי בזה אלא לברר קצת דברי המבי"ט ז"ל בקר"ס שהעירני בו מעכת"ה ועפי"ז נמשכנו מענין לענין לחיבת הקודש לזאת אסתגר בזה והי' זה שלום וברכה מרובה כנפשו היקרה ונפש הדושתה"ר ומצפה לשמוע חו"ד הרמה בכל האמור בזה

ג) בר"מ ז"ל בספר המצות מצוה כ' כתב בזה"ל הוא שצונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהי' ההקרבה. והבערת האש תמיד. ואליו תהי' ההליכה והעלי' לרגל וכו'. הנה התבאר שבנין בית