כלי חמדה שמות רעט

נכונה לחלק בין מגדף לשאר ח"מ ע"י דיבור. ודרך פילפול יש להביא ראי' לזה דא"נ דמהני במקלל חזרה תוכ"ד א"כ איך משכח"ל מיתה ומלקות הא הוי התראת ספק דבשעת העבירה הרי יכול לחזור בו תוכ"ד וא"כ בשעת העבירה הוי התראת ספק ואי שיתרו בו לאחר העבירה תוכ"ד נראה דלא הוי התראה כיון דהעבירה כבר עבר רק דבידו עתה לתקן וע"ז שאינו מתקן ל"ש התראה כמבואר במכות בסוגיא דבטלו ול"ב. והא דמבואר בכתובות (דל"ג ע"א) וניתרי בהו תוכ"ד כ"כ בחי' שם דבעדים כ"ז שיכולין לחזור בהם וליכא עדיין תועלת בעדותן ליכא הלאו דל"ת ואכמ"ל. וחזקה ג"כ ל"ש בזה כיון דאמרינן דתוכ"ד כד"ד ויכול לחזור בו מה"ט ל"ש עוד לאוקמה אחזקה דעדיין לא נתחזק הדבר שהוא כן כיון שהוא עוד תוכ"ד. ויש לפלפל הרבה בזה עפ"י תירוצי הראשונים בקושית התוס' גיטין (דף ל"ג) ומכות שם עיי"ש היטב אך מדלא העירו רבותינו ז"ל כלל בזה נראה מסברא כדאמרן דל"ש בזה חזרה כלל תוכ"ד

ועפי"ז יש לסתור מה שיש לכאורה להביא ראי' לשיטת הר"מ ז"ל דס"ל דתמורה ג"כ א"י לחזור תוכ"ד דאל"כ לר"ל דס"ל התר"ס ל"ש התראה א"כ איך משכח"ל מלקות בתמורה הא הוי התר"ס דילמא יחזור בו תוכ"ד. אמנם לדברינו י"ל דאינו ראי' לדברי הר"מ ז"ל דאפי' א"נ דבתמורה יכול לחזור תוכ"ד היינו רק מזה שהתמורה יהי' לו חלות אבל הלאו דלא ימיר הרי עבר דע"ז ל"ש חזרה תוכ"ד כיון דהעבירה עשה ול"ש בזה חזרה כנ"ל. וא"כ לר"ל לשיטתו דלאשאב"מ לוקין עליו א"כ מה בכך דיחזור מהתמורה ולא יהי' חלה התמורה מ"מ כיון דהלאו עבר הרי לוקה ולא הוי התר"ס כלל ודוקא א"נ דצריך שבדיבורו איתעביד מעשה י"ל דהוי התר"ס כיון דיכול לחזור תוכ"ד וא"כ התמורה תהי' בטילה וממילא לא עשה מעשה ול"ש בי' מלקות משא"כ א"נ דלאשאב"מ לוקין עליו או דבתמורה גלי רחמנא דגם אם אב"מ לקי לא הוי התר"ס כלל כיון דאפי' אם יחזור תוכ"ד ומעשה התמורה תתבטל מ"מ כיון דמעבירה לא מצי הדר בי' שפיר לוקה ול"ה התר"ס כלל וז"ב ופשוט לפי דברינו הנ"ל

היוצא לנו מזה שכתבנו דהא דהוצרך הר"מ ז"ל לפרש דמימר הוי ג"כ בכלל הד' דברים אלו דל"מ בהו חזרה תוכ"ד היינו רק באומר הר"ז תמורת עולה תמורת שלמים דאין אנו דנין אלא איזהו תמורה חיילא וכן בסתם תמורה ולא התרו בו אבל אם המיר במזיד והתראה וחוזר בו תוכ"ד פשיטא דל"מ חזרתו כלל כיון דקיבל התראה על עצמו אין לך עושה בגמ"ד גדול מזה ושוב א"י לחזור בו תוכ"ד. ובזה א"ש מה דקשה לכאורה בהא דפסק הר"מ ז"ל רפ"א מאיסורי מזבח דמקדיש בע"מ למזבח לוקה וקשה הא בזה כל החיוב מלקות משום דבדיבורו איתעביד מעשה כמו"ש הלח"מ שם וזה מוכרח בדעת הר"מ ז"ל וא"כ איך משכח"ל מלקות דילמא יחזור בו תוך כדי דיבור. ואין לומר דהר"מ ז"ל לשיטתו דתוך כדי דיבור ל"מ חזרה בהקדש ז"א לפי"ד המבי"ט ז"ל בדעת הר"מ ז"ל דהטעם הוא משום דמהני במחשבה וכ"כ דבתמורה דל"מ במחשבה הטעם משום דאין נשאלין על התמורה. א"כ הכא במקדיש בע"מ למזבח דל"מ מחשבה ופשיטא דשאלה מהני בי' כמו בכל הקדש א"כ גם לדעת הר"מ ז"ל מהני חזרה תוכ"ד וא"כ איך לוקה הא הוי התר"ס ואין לומר דהר"מ ז"ל לשיטתו דפסק דלענין מלקות התר"ס שמה התראה כריו"ח ז"א דהרי כללא כייל הר"מ ז"ל בפ"ה משבועות דזה דוקא אם הלאו שבו מפורש בתורה אבל אם הלאו אינו מפורש בתורה גם במלקות התר"ס לש"ה וא"כ הכא במקדיש בע"מ למזבח דרק מפי השמועה למדו דלאו זה הוא במקדיש בע"מ ג"כ וא"כ התר"ס ל"ש התראה וא"כ איך משכח"ל מלקות הא הוי התר"ס דילמא יחזור בו תוכ"ד א"ו כדאמרן דבהתרו בו וקיבל התראה ל"מ חזרה תוכ"ד כיון דבוודאי בגמ"ד עשאו: