כלי חמדה שמות רעו

דבלא"ה הי' יכול לחזור אפי' לאחר כדי דיבור משום דאתי דיבור ומבטל דיבור. ובזה מדחה דברי המקנה והאבני מילואים שכתבו תרווייהו ז"ל לפרש דברי התוס' משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ומורי ז"ל פשיטא לי' להיפך. ולענ"ד לא זכיתי להבין ד"ק דהרי הכא בהקדש קיימינן ואיכא לאו דלא יחל דברו וא"כ איך הי' יכול לחזור לאחר כדי דיבור משום א"ד ומבטל דיבור הא בזה גלי קרא לאו דלא יחל דברו כמו בכל נדר דהוא רק דיבור בעלמא ואעפי"כ לאחר כד"ד א"י לחזור בו וא"כ למה הוצרכו התוס' לבוא מצד אמל"ג כמס"ל. ועיי"ש שמורי הגז"ל בראש התשו' ידע מזה וכתב כן ואיך כתב אח"כ לפרש דברי התוס' להיפך. וברור הדבר שכוונת התוס' בזה שבאו ליתן טעם למה בהקדש א"י לחזיר תוכ"ד וע"ז שפיר כתבו הטעם מצד דאמל"ג כמס"ל ולא אתי דיבור ומבטל מעשה

ומה שנתקשה המקנה דא"כ למה צריך הגמ' לומר בר ממקדש ת"ל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. מלבד מה שתירץ המקנה. מלבד זה נלענ"ד דהרשב"ם ז"ל הזהיר זה במ"ש במס' ב"ב (דף ק"ל ע"א) ד"ה וקידושין בזה"ל שאם קידש אשה בפני עדים ואמר לה בתוך כד"ד ליהוי מתנה ולא ליהוי קידושין אין שומעין לו ומקודשת ואינה מקודשת. וחומרא דרבנן הוא משום לעז ממזרות אם תנשא לאחר בלא גט עכ"ל. והנה לכאורה צ"ע מה שמדקדק הרשב"ם ז"ל לפרש דוקא בשחוזר מהקידושין ואמר דהמעות יהי' מתנה ואמאי ל"פ כפשוטו דתוכ"ד חוזר מהקידושין. לכן נראה דהרשב"ם ז"ל בא להזהיר בזה דלא יקשה לך דלמה צריך לבוא לזה דמש"ה לא יוכל לחזור תוכ"ד משום חומרא דא"א ת"ל דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וא"כ מן הדין א"י לחזור בו לכן פירש הרשב"ם ז"ל דנפ"מ אם אמר שהמעות יהי' מתנה גבה א"כ המעשה דהיינו נתינת המעות לאשה לא יתבטל אף אם הקידושין בטלין הם וא"כ הוי רק ביטול דיבור גרידא והי' יכול לחזור תוכ"ד אי לאו משום חומרא דא"א. ולפי"ז מבואר מדברי הרשב"ם ז"ל ג"כ כדעת התוס' דאע"ג דתוכ"ד יכול לחזור בו מ"מ לא אתי דיבור ומבטל מעשה

אמנם לכאורה יש לדחות דאין לזה הכרע מדברי הרשב"ם ז"ל וי"ל דכוונת הרשב"ם ז"ל להיפך כיון דס"ל דמן הדין תוכ"ד כדיבור דמי גם בקידושין אלא משום חשש לעז מחמרינן דליהוי קידושין ולכאורה צ"ע כיון דמ"מ כשקדשה בכסף כשאנו דנין לענין הכסף קידושין בוודאי אמרינן דחייבת היא להחזיר לו לענין הכסף קידושין דלענין זה ל"ש להחמיר כיון דמן הדין הקידושין בטלין והמעות של המקדש וא"כ כיון שמוכרחת להחזיר הכסף קידושין שוב ל"ש לעז כיון דכולם רואים שמחזרת לו הכסף קידושין יודעים דהקידושין בטלין לכן פירש הרשב"ם ז"ל דהא דאמרינן דלחומרא א"י לחזור בו היינו כשאומר אח"כ שהמעות יהי' אצלה במתנה דבזה איכא חשש לעז אבל בחוזר סתמא מהקידושין גם לעז ליכא. אמנם לקושטא דמילתא יותר נראה כפירוש הראשון שכתבנו בדעת הרשב"ם ז"ל כיון דסתמא דש"ס דבקידושין ל"מ חזרה תוכ"ד נראה ברור דאפי' בחוזר לגמרי ל"מ חזרה וא"כ ע"כ צ"ל בדעת הרשב"ם ז"ל כדאמרן

שוב מצאתי שכוונתי לזה לדברי רבינו הגדול בעל חת"ס ז"ל בתשו' חלק אהע"ז סי' צ"ח שכתב לפרש דברי הרשב"ם ז"ל כדברינו הנ"ל דכוונתו דהיכא דמקדש בקידושי כסף וחוזר לגמרי מהקידושין ל"צ לומר דהוא מצד חומרא רק מדינא א"י לחזור תוכ"ד משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ועיי"ש שכתב לבאר כל דברי הרשב"ם ז"ל שלא יקשה עליו דהאיך כתב דהוא משום חומרא בעלמא אף אם נדחוק דעכו"ם היינו במתפיס דבר לעכו"ם כמו