כלי חמדה שמות רעב

ובזה א"ש ג"כ מה שיש להעיר בתוס' שבת (דף נ"ד ע"ב) בד"ה הוה מעשר שהקשו על ר"א בן עזרי' איך הי' מעשר מעשר בהמה בעודו קטן והקשו המחברים א"נ דמע"ב ליתא במחשבה גם קטן יכול לעשר ומה הקשו התוס' כ"כ אמנם להנ"ל א"ש דבמעשר בהמה כיון דאינן טובלת והוי כמו כל הקדש דילפינן מאת כל איש דקטן א"י להקדיש ולא צריך דונחשב כלל וזה נכון. הארכנו בכ"ז יען שאני נבוך בענינים אלו אמרתי אשיחה וירוח לי

ונחזור לעניננו בעיקר דברי המבי"ט ז"ל בדעת הר"מ ז"ל אם כי הראני פנים לדבריו ז"ל בכ"ז לא אכחד שסברתו בדעת הר"מ ז"ל צ"ע בפרט לפ"ד ר"ת ז"ל דגם נדר מהני בלב בוודאי מוכח שלא כדבריו ז"ל. וגם עיקר הסברא כיון דמהני מחשבה הוי כד' דברים צ"ע די"ל כיון דמהני שאלה הרי אינו עושה דבר חדש ואינו עוד הוצאה מרשות לרשות והרי ר"א ס"ל דמצד הואיל אי בעי מיתשל עדיין חשיב כשלו. ולכאורה עלה בדעתי עפימ"ש הפוסקים דבהקדש לא מהני שאלה כ"א בפתח דמשוי לי' להקדש טעות אבל בחרטה ל"מ שאלה א"כ י"ל דמזה דמהני שאלה אינו ראי' דאינו עושה בגמר דעתו והרי אדרבה באמת ל"מ חזרה אלא דק אם הוא טעות בעיקר ההקדש ושוב י"ל כדברי המבי"ט ז"ל

אלא שבעיקר הדבר יש לעיי' לפי דעת המבי"ט ז"ל בתשו' ח"א סי' צ"ח שכתב לחדש דהיכא דיש פתח דהוי טעות ל"צ שאלה כלל מה"ת והא דצריך שאלה מה"ת וגלי קרא דמהני שאלה היינו היכא דליכא אלא חרטה וגלי קרא דיכול לישאל ולפי"ז לשיטתו הא דאמרינן בגמ' נדרים (דף ע"ח ע"א) דגלי קרא בזה הדבר דש"ח דהוי כנדרים דמהני שאלה ע"כ דאפי' בחרטה מהני שאלה דהרי בנדרים ע"כ דקאי קרא על חרטה דבפתח ל"צ קרא כלל דהוי טעות וא"כ גם בהקדש מהני שאלה בחרטה וא"כ שוב אין ההקדש עושה כלל כיון דיכול ליתשל עליו אם יחזור בו. איברא דבאמת קשה לפי"ד המבי"ט ז"ל א"נ דקרא גלי דמהני שאלה ע"י חרטה לפימ"ש הפוסקים דחרטה אינו עוקר את הנדר למפרע אלא מכאן ולהבא א"כ למנ"מ כתבה רחמנא זה הדבר גבי שחוטי חוץ הרי א"נ דאינו נעקר למפרע א"כ בשעה ששחט הרי עבר על הלאו דשחיטת קדשים בחוץ וא"כ ילקה ועיי"ש בר"ן ז"ל דמפרש להדיא דהנפ"מ לענין מלקות וא"כ ע"כ דזה הדבר גלי דמהני שאלה בפתח דמשוי להקדש טעות דאל"כ אין נפ"מ לענין מלקות ויש להעיר דהמבי"ט ס"ל דפירוש הגמ' אינו לענין מלקות דש"ח אינו אלא להתיר בהנאה את הבהמה שנשחטה בחוץ כיון דבטל שם קודש מהבהמה א"כ מעתה נפקע ממנה שם שחוטי חוץ ומותרת בהנאה. אך גם בזה יש לעיי' א"נ דבש"ח איכא איסור דל"ת כל תועבה כמ"ש המקנה ז"ל א"כ אף אם ישאל בחרטה ויהי' נעקר מכאן ולהבא שם קודש אם יפקע האיסור דל"ת כל תועבה כיון דעכ"פ נעשית בבהמה זו מעשה תועבה כיון דאינו נעקר למפרע ושחט קדשים בחוץ וכ"כ מחקירה זו בספרי ואכמ"ל. אמנם יותר נראה דהמבי"ט מודה להר"ן ז"ל דפירוש הגמ' למנין מלקות שכן נראה פשטות הסוגי' וס"ל דהקדש צריך קרא אף להיתר ע"י פתח דהו"א כיון דאמל"ג כמס"ל לא מהני גם פתח אע"ג דהוא טעות לכן צריך בזה קרא דע"י פתח מהני התרה אבל בחרטה מודה המבי"ט דלא מהני התרה בהקדש וא"כ שוב יש מקום לדבריו

[וממוצא דברינו אתה למד שכבוד מורי הגאון זצ"ל בספר נפש חי' חיו"ד סוף סי' ג' לא יצא יד"ח העיון בדברי המבי"ט הנ"ל שלא הי' צריך לומר בישוב קושית החכם שם משום דבהקדש מודה המבי"ט דל"מ התרת חכם בחרטה כיון דאינו נעקר אלא מכאן ולהבא ובהקדש