כלי חמדה שמות רעא

שבועות (דף כ"ו ע"ב) כתב על פי' רש"י ז"ל שאינו מחוור וכתב לפרש דברי הגמ' כפירוש התוס' עיי"ש. אבל לענ"ד אינו רחוק לומר בדעת הרשב"א ז"ל שכאן הקשה לפירוש רש"י ז"ל ודו"ק היטב

ודע דיש לחקור אי בביכורים דצריך קריאת שם אם מהני מחשבה או צריך קריאת שם בפיו דוקא ולכאורה נראה דתליא בפלוגתת רש"י ותוס' הנ"ל דלדעת התוס' שס"ל דתרומה היינו תרומת דגן א"כ נראה דה"ה ביכורים דהוי בכלל תרומה ועיי' בביכורים, פ"ב שלא נחשב זה לחלק בין תרומה לביכורים נראה דשוין המה אמנם לדעת רש"י ז"ל דתרומה היינו תרומת המשכן וא"כ נהי דגלי קרא דתרומה מהני במחשבה י"ל משום דאינו אלא מברר אבל לעשות דבר חדש לא מהני מחשבה אלא בקדשים אבל לא בתרומה דהוי חולין לגבי קדשים. ומעתה ביכורים דאינן טובלין כמבואר בביכורים שם פ"ב משנה ג' עיי"ש וא"כ בביכורים ל"מ מחשבה וצריך קריאת שם דוקא. ואין להשיב על מ"ש לחלק בין תרומה לביכורים מהא דמבואר בחולין (דף ק"כ ע"ב) דילפי' בגמ' דמשקין היוצאין מהן כמותן מטבל ומקשינן דילמא שאני טבל דהוי איסור הבא מאליו והדר ילפינן מביכורים ודחי ג"כ הגמ' דמה לביכורים שכן טעונין קריי' והנחה ומסקינן דילפינן מתרומה וא"כ מבואר בגמ' דתרומה וביכורים שוין הן דלא הוי איסור הבא מאליו רק שבא ע"י קדושת פה. דקושי' זו לא עלי קשה כ"א על רש"י והרא"ש ז"ל דמבואר להדיא בדבריהם דתרומה אינו איסור חדש אלא שמוציא מכח אל הפועל מה שהי' אסור ומתיר השיריים והא דילפינן מתרומה דמשקין היוצאין מהן כמותן נראה דהלימוד מתשלומי תרומה דג"כ הם תרומה וג"כ משקין היוצאין מהן כמותן ומזה שפיר ילפינן אף לאיסור שאינו בא מאליו ובאמת בתשלומי תרומה פליגי רבי ורבנן אי הפרשתו מקדשתו או נתינתו מקדשתו. עכ"פ זה לכ"ע דמחשבה ל"מ בתשלומי תרומה כיון דבא לעשות מחולין תרומה ובביכורים צ"ע לפום ריהטא

ויש להעיר בזה מהא דמבואר במשנה דביכורים פ"א מ"ה דאפוטרופוס מביא ואינו קורא נראה דקטן בעצמו א"י להפריש ביכורים והנה מבואר בירושלמי פ"א דתרומות מובא בתוס' חולין (דף י"ב ע"ב) ד"ה ותיבעי לי' מעשה דהטעם דקטן א"י להפריש תרומות ומעשרות הוא משום דכתיב ונחשב לכם תרומתכם וקטן אין לו מחשבה עיי"ש א"כ מוכרח מזה דגם ביכורים הוא בכלל ונחשב ומהני במחשבה דאל"כ אמאי בביכורים יהי' צריך אפוטרופוס הא הקטן בעצמו יכול להפריש ביכורים. אמנם י"ל דהנה באמת התוס' נתקשו שם על הירושלמי דמה הקשה אח"כ דיהני הפרשת קטן הא ילפינן מקרא מאת כל איש ולא קטן וכתבו בזה"ל ושמא אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל. ולכאורה אינו מובן כלל אמאי נימא דהוא אסמכתא הא בכה"ת כולה דרשינן איש ולא קטן. לכן נראה עפ"י דעת רש"י ז"ל הנ"ל דתרומה הוי רק מברר חלקו של כהן וגם קודם הפרשה הוא מעורב בהתבואה וזה איסורו של טבל כנ"ל. וא"כ י"ל דזה כוונת הירושלמי דנהי דבשקלים גלי קרא דאין בכח הקטן להפריש דילמא רק שקלים משום דהוא מקדיש דבר חדש אבל תרומה כיון דאינו עושה דבר חדש רק שמברר החולין מהתרומה גם קטן יכול להפריש ולכן הוי אסמכתא מה שדרשינן מקרא זה לענין תרומה ג"כ לכן צריך הירושלמי לטעם משום דכתיב ונחשב לכם תרומתכם וקטן אין לו מחשבה. ומעתה נראה דזה דוקא תרומה אבל ביכורים דאינם טובלין ושוב הוי כמו הקדש וא"כ שוב נשמע מאת כל איש דממעט קטן דלענין ביכורים הוי דרשה גמורה ולכן ל"צ כלל לקרא דונחשב: