כלי חמדה שמות רסט

ולדברי האבני מילואים הרי איכא חילוק בין צדקה לעולה לענין שמתחייב עפ"י דיבורו ומזה עצמו שהר"מ ז"ל לא כתב שחייב עפ"י דיבורו נראה שאינו חייב בזה אך אפי' א"נ דבב"נ חייב בדיבור גרידא כ"כ הסברא בספרי שם משא"כ בישראל נראה ברור כדאמרן דכל ענין אמל"ג הוא רק היכא דיש להדיבור אלימות שאינו יכול לחזור בו אבל בלא"ה ל"ש אמל"ג

ואין להקשות על דברינו אלה מנדה (דף מ"ו) פלוגתת ר"ה ור"כ ור"י ור"ל דר"כ ור"י ור"ל ס"ל דהקדיש הוא ואכל הוא אינו לוקה דקטן אינו מוזהר בבל יחל אמנם אכלו אחרים לוקין וקשה לדברינו דאמל"ג כמס"ל תלי' בבל יחל א"כ בקטן כיון דאמרת דהוא אינו לוקה וע"כ דהוא אינו מוזהר בבל יחל ויכול לחזור בו א"כ באיזהו כח נעשה הקדש כיון דיכול לחזור בכל רגע ועדיין הוא ברשותו ועכצ"ל מצד דמקנהו להקדש וא"כ מוכרח כדברי האבני מילואים ז"ל דאע"ג דליתא בבל יחל מ"מ הוי הקדש מצד אמל"ג. ז"א ושני תשובות בדבר. א' י"ל בפשיטות דא"נ דקטן אינו מוזהר בבל יחל באמת הא דהקדיש ואכלו אחרים לוקין הוא רק כשמסרו ליד גזבר דהוי קנין ממש להקדש וגלי קרא דקטן שיש בו דעת להקדיש הקדישו הקדש וה"ד אם א"י לחזור בו כשהקדישו דוקא ובזה יש לפלפל במה שכתב הגאון בעל מחנה לוי ז"ל לפשוט ספיקו דהמל"מ אי במופלא הסמוך לאיש מהני שאלה אי רק לנדר גלי קרא אבל בשאלה ליתא או דילמא דגם בשאלה איתא וכתב הגאון ז"ל לפשוט מדס"ל לר"כ ור"י ור"ל דבהקדיש ואכלו אחרים לוקין ע"כ דמהני שאלה גם בקטנותו דאל"כ הדר"ל קושית התוס' איך לוקין הא הוי התראת ספק ואין לומר מדלא שאל השתא ה"ה דלא שאל אח"כ ז"א דהא השתא לא מצי למיתשל אתד"ק. אמנם לפי דברינו י"ל דהמל"מ אינו מסופק אלא לר"ה דס"ל דמופלא הסמוך לאיש גם הוא מוזהר בבל יחל ולוקה בזה שפיר מסתפק אם גם בשאלה איתא אבל לר"י ור"ל דאינו בכלל בל יחל א"כ פשיטא דל"ש בי' שאלה וא"צ שאלה כלל דיכול תמיד לחזור בו ולא משכח"ל דבר זה דהקדיש ואכלו אחרים לוקין אלא במסירה ממש ובזה שוב ל"ש שאלה אך זה רק לפילפולא אמנם לקושטא דמילתא מסתימת הסוגי' והפוסקים נראה להיפך דבכל גווני לוקין בהקדיש ואכלו אחרים

אמנם לאחר העיון לק"מ דנראה ברור דר"ה ור"י ור"ל לא פליגי כלל אי הקטן המופלא הסל"א איתא בכלל בל יחל דבזה כ"ע מודים דהקטן איתא בכלל בל יחל וא"י לחזור בו מה"ט כיון דגלי קרא דמופלא הסמוך לאיש נדרו נדר והקדישו הקדש אם עובר על זה עובר בבל יחל אמנם פלוגתת ר"ה ור"י ור"ל הוא אם לוקה כשעבר על נדרו דר"ה ס"ל דלוקה ג"כ דאע"ג דבכה"ת כולה אין קטן בר עונשין הכא כיון דגלי קרא דה"ה בכלל נדר והקדש ה"ה דבכלל עונשין איתא בב"ד של מטה אמנם ר"י ור"ל ס"ל דכללא הוא דקטן אינו בר עונשין לכן אע"ג דאיתא באזהרת בל יחל מ"מ מלקות ל"ש בי' ודברים אלו למדתי מדברי המל"מ פי"א מנדרים שנראה דס"ל כן דבזה פליגי עיי"ש היטב ונראה דהמל"מ הכריח זה מה"ט דא"נ דאין הקטן בכלל האיסור א"כ יכול לחזור מהקדישו ואין עליו חיוב כלל וא"כ אינו הקדש כל ואיך לוקין אחרים כשאכלו וכמו"ש המל"מ דב"נ דכיון דאינו מצווה בבל יחל אין עליו חיוב להביאם ויש עוד הרבה לעיי' בזה בגוף הסוגי' בנדה שם שנראה לכאורה דאין לחלוק מלקות מאיסור עיי"ש קושית הגמ' דמקשינן מנ"מ בין איסור למלקות אמנם י"ל דלמסקנת הגמ' דהכא במ"ע דאכלו אחרים שפיר י"ל כדאמרן. יהי' איך שיהי' דברי מורי הגז"ל צ"ע שלא העיר בזה. ובאמת עיקר דברי מורי הגז"ל מה שדוחקתי' לזה הוא לפרש דברי הרא"ש ז"ל ואני לא אדע למה הוצרך לזה הרי יפה