כלי חמדה שמות רסח

לכן אפי' בדיבור מהני שאלה משא"כ במעשר ל"מ שאלה מכח אמל"ג כמס"ל וכדעת הרשב"א ז"ל בר"ן נדרים בסוגי' דבר פדא. ואם נימא שזהו כוונת המאירי ז"ל מובן מאליו שלדעת המאירי ליתא לחידוש דינו דהמבי"ט ז"ל דהקדש דמהני במחשבה הוי כד' דברים דהרי המאירי כתב שמטעם זה אין להמחשבה תוקף גמור ומהני שאלה ולא אמרינן בי' אמירתו לגבוה וא"כ אין מזה הוכחה דהוי כד' דברים ודו"ק היטב בכל זה

ב) ובאמת בעיקר ענין זה אי במחשבת הקדש אמרינן אמל"ג כמס"ל יש לעיי' הרבה אע"ג שרבינו הגאון בעל פרמ"ג ז"ל פשיטא לי' דשייך בי' אמירה לגבוה כמס"ל כמו"ש בפתיחה כוללת עיי"ש אמנם כ"כ שמדברי הר"מ גלאנטי ז"ל מבואר להיפך וכן הדעת נוטה דנראה דהא דאמירה עושה קנין היינו רק אמירה משום דאיכא לאו דלא יחל דברו ועשה דמוצא שפתיך תשמור יש לו אלימות לעשות קנין משא"כ מחשבה גרידא אע"ג דנתחייב במחשבה מקרא דכל נדיב לב עולות אבל שהמחשבה נעשה קנין לא נשמע משם וכשדקדק בלשון הר"מ ז"ל פרק י"ד ממעה"ק הלכה י"ב שכתב בזה"ל כיצד גמר בלבו שזה עולה או שיביא עולה הרי זה חייב להביא שנאמר כל נדיב לב יביאה בנדיבות לב יתחייב להביא עכ"ל נראה דאפי' בזה עולה אינו נעשה עולה ע"י המחשבה רק שיש עליו חיוב להביאה ולהקריבה לעולה אבל שהמחשבה יהי' לו הכח שהדבר יעשה קודש זה אין לה להמחשבה כיון דאינו בלא יחל אין הדבר עצמו נתפס בקדושה דזה רק מכח אזהרת לא יחל ועשה דכל היוצא מפיו יעשה ואולי י"ל דזה תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' הנ"ל בפירוש הגמ' דשבועות דתרומה הוי ג"כ בכלל זה דמחשבה מהני דלדעת התוס' דס"ל דכוונת הגמ' על תרומת דגן ובתרומה פשיטא דבמחשבה נעשה תרומה לגמרי מדמותר לאכול השיריים וא"כ נראה מזה דאיו הבדל בין מחשבה לדיבור אמנם לדעת רש"י ז"ל דפירש דתרומת המשכן וכ"כ לעיל שס"ל דמתרומה אינו ראי' כיון שהוא רק מברר דבר שהי' בכח א"כ שוב י"ל כדברינו דאע"ג דמחשבה מהני היינו רק לחייבו אבל לא שיתפס הדבר בקדושה כמו ע"י אמירה ומסירה

שבתי וראיתי למורי הגאון הצדיק בעל ספר נפש חי' זצ"ל בח' אהע"ז סי' ח"י שכתב ליישב דעת הרא"ש ז"ל בענין מחשבה שס"ל דבתענית הוי מחשבה ג"כ קבלה ובנדר ל"מ מחשבה ותודה"ק דבאמת נהי דמהני מחשבה היינו דוקא כל זמן שאינו חוזר ולכן בתענית הוי קבלה אם אינו חוזר משא"כ בנדר שפיר כתב הרא"ש דלא מהני מחשבה היינו שיכול לחזור דממחשבה יכול לחזור דאע"ג דכתיב כל נדיב לב עולות מ"מ מחשבה מוציא מידי מחשבה והא דבהקדש לא מהני חזרה על המחשבה הוא משום דאמירתו לגבוה כמס"ל ולא יוכל לחזור דהוי כמעשה אתד"ק. ולענ"ד אחר התאבקי בעפר לפני כ"ג הרמה נראה שאזיל בתר איפכא ולענ"ד נראה פשוט דזה דאמרינן אמל"ג כמס"ל היינו משום דא"י לחזור אבל שנימא דמשום זה אינו יכול לחזור משום דאמירה הוי כמסירה ז"א דהרי א"נ דיכול לחזור אינו מוסר כלום ולא אמר כלום ובאמת יש עמוד גדול למורי ז"ל לסמוך עליו בזה ה"ה הגאון בעל אבני מילואים ריש אהע"ז שכתב כדברי מורי ז"ל דאע"ג דב"נ אינו מוזהר בבל יחל מ"מ בהקדש חייב לקיים משום אמל"ג כמס"ל אך כ"כ בספרי חמדת ישראל בדיני ב"נ אות נ"ה שהדברים צ"ע מה"ט ובאמת בר"מ ז"ל פ"י ממלכים שכתב בזה"ל ואם הביא עולה מקבלין ממנו ואם נתן צדקה מקבלין ממנו עכ"ל נראה מדעתו ז"ל דהקדש וצדקה דין אחד הוא בב"נ וכמו דבצדקה אינו חייב ליתן ע"י דיבורו דבצדקה דעת הרבה פוסקים דלא אמרינן בי' אמירה לגבוה ה"ה בהקדש