כלי חמדה שמות רסז

פסק דמעשר אינו ניטל באומד ונראה דה"ה דאינו ניטל במחשבה וכדעת המאירי ז"ל וא"כ הדרא לדוכתא קושית התוספת יו"ט על הר"מ ז"ל דאמאי פסק במעשר דלא מהני חזרה תוכד"ד

ועלה בדעתי דמזה יהי' מוכח דהר"מ ז"ל ס"ל לגמרי כהמאירי שבת ד"ה מפנין שם דבמעשר לא מהני שאלה וא"כ שפיר פסק הר"מ ז"ל דל"מ חזרה תוכד"ד כיון דל"מ שאלה ה"ה כתמורה דל"מ חזרה תוכד"ד ויהי' מדוקדק בזה לשון הר"מ ז"ל במה שכתב לדין זה דמעשר של זו בזו דניטלה תרומתן דוקא ולא מפרש כדברי התוס' די"ל דמעשרות כולל גם תרומה משום דהר"מ ז"ל ס"ל דבתרומה יכול לחזור תוך כדי דיבור דתרומה אינו דומה להקדש דאע"ג דמהני במחשבה מ"מ אין זה מדמה דברים להד' דברים כיון דהוא רק לברר האיסור. אמנם במעשר ס"ל כהמאירי דלא מהני שאלה א"כ ממילא לא מהני חזרה תוך כדי דיבור. איברא דלקושטא דמילתא ז"א דנלענ"ד ברור דא"נ דהר"מ ז"ל ס"ל כדעת המאירי דבמעשר כיון דלא מהני מחשבה ל"מ שאלה א"כ ממילא דליתא לפירוש המבי"ט בדעת הר"מ ז"ל. דהנה צריך להבין כוונת המאירי שכתב בזה"ל ויש אומרים שא"א לישאל אלא בתרומות הואיל ותרומה ניטלת באומד ובמחשבה ונותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אבל מעשר שאינו ניטל במחשבה אלא א"כ הפריש אינו יכול לישאל עליו עכ"ל וצריך ביאור כוונת דבריו הקדושים ז"ל מאי נ"מ אי ניטל במחשבה לענין שאלה וראיתי להגאון בית יצחק נ"י שהבין שכוונת המאירי ז"ל לחלק דדוקא בתרומה כיון דל"צ מעשה הפרשה מהני שאלה דאתי דיבור ומבטל דיבור משא"כ במעשר כיון דצריך הפרשה במעשה דוקא לא אתי דיבור ומבטל מעשה

ולענ"ד נראה ברור דמעולם לא עלה על דעת המאירי ז"ל דצריך הפרשה במעשה דוקא דא"נ דזה כוונתו למה הוצרך להאריך כ"כ דבתרומה מהני גם מחשבה דאין זה נפ"מ כלל לענין שאלה כיון דגם בדבר דצריך דיבור אמרינן אתי דיבור ומבטל דיבור והי' לו לומר עיקר ההבדל דבמעשר צריך הפרשה במעשה דוקא משא"כ בתרומה סגי קריאת שם ומה גם שכבר האריך המרי"ט בתשו' סי' כ"ה להוכיח מכמה סוגיות הש"ס דל"צ מעשה וקריאת שם סגי ונראה ברור דגם המאירי מודה בזה וכמבואר בדבריו בחידושי שבת (דף כ"ט ע"ב) ד"ה וכן שאמרו מסונייתא דנזייתא אסור להדיקו ביומא טבא עיי"ש שכתב בפשיטות על כל הפרשת תרומות ומעשרות שא"צ בהם מעשה אמנם כוונתו הכא לחלק בין תרומה למעשר דבתרומה מהני מחשבה לכן מהני שאלה משא"כ במעשר דצריך דיבור דוקא שוב לא מהני שאלה. אך הדבר צ"ע דהרי עיקר שאלה בנדר הוא דכתיב ושם לא מהני מחשבה אלא דיבור ואעפי"כ מהני שאלה. לכן נלענ"ד דהי' קשה לי' למאירי ז"ל אמאי מהני שאלה בהקדש ותרומות ומעשרות נימא אמירתו לגבוה כמס"ל וס"ל דגם במעשר אמרי' אמירתו לגבוה וכדעת הריב"א ז"ל דאפי' בצדקה לעניים אמרינן אמל"ג כמס"ל ותירץ כיון דמהני מחשבה גרידא ועיקרו הוא המחשבה ואין בכח המחשבה לעשות קנין גמור דאפי' במה שגמר ומקנה צריך דיבור דוקא ולכן מהני שאלה בתרומה ומעתה במעשר כיון דבאמת ל"מ מחשבה וצריך דיבור דוקא שוב ל"מ שאלה מצד אמל"ג כמס"ל

ובאמת עיקר דבר זה לומר דכח המחשבה אינו אלים כ"כ שיהי' כמסירה כבר כתב ביד מלאכי כללי הדינים סי' פ"ט אות א' בשם מהר"מ גלאנטי ז"ל דאפי' בכתב בלי הזכרה בפה לא הוי כמסירה ונראה דכ"ש במחשבה גרידא דל"ה כמסירה. אמנם המאירי ז"ל הוסיף בזה כיון דשורש הענין הוא מחשבה