כלי חמדה שמות רסו

פעולה חדשה אלא שמברר הדבר כיון שכבר הי' תרומה בכח דזה איסורו של טבל כנ"ל. ומעתה נראה דלדעת רש"י ז"ל ל"ש לומר בתרומה סברת המבי"ט ז"ל כיון דנהי דמהני בי' מחשבה מ"מ אין מזה ראי' דהטעם משום דאמרינן דאדם עושה אותם בגמר דעתו רק משום דאינו עושה דבר חדש והוי כמו הקמה דאע"ג דמהני בלב מ"מ ס"ל לר"מ ז"ל דמהני חזרה תוך כדי דיבור ה"ה בהפרשת תרומות ומעשרות

אמנם אפי' לדעת התוספות שנראה דתרומה דינה כמו קדשים. ולפי"ז שוב י"ל דגם בתרומה כיון דמהני במחשבה ע"כ משום דגם בזה אמרינן דאדם עושה אותו בגמ"ד ושוב ל"מ חזרה תוך כדי דיבור כמו בהקדש מ"מ לדעת התוס' ז"ל יש לעיי' דזה דוקא בתרומה דגלי קרא ונתשב לכם תרומתכם משא"כ במעשר דבזה לא גלי קרא רק דנילף מתרומה ונאמר דכמו דבתרומה מהני מחשבה ה"ה במעשר ע"ז יש לדחות כמו שדחה בש"ס למ"ד דב' כתובים הבאין כאחד מלמדין דלא נוכל למילף מתרומה וקדשים דאין למדין חולין מקדשים א"כ מה"ט אין ללמוד מעשר מתרומה לפי"מ דקיי"ל להלכה דמעשר ראשון מותר לזרים א"כ מעשר ראשון אין בו שום קדושה והוי חולין גמורין א"כ אין ללמוד מעשר מתרומה וזה מוכרח לדעת התוספות דס"ל דכונת הגמ' על תרומת דגן וא"נ דגם מעשר בכלל א"כ מה דחה הגמ' למ"ד ב' כתובים הבאין כאחד מלמדין דחולין מקדשים לא ילפינן אכתי נילף ממעשר דהוא חולין ואעפי"כ מהני בי' מחשבה אלא ודאי כדאמרן שלדעת התוס' עכצ"ל דגם במעשר לא מהני מחשבה מה"ט דחולין מקדשים לא ילפינן ולא נוכל למילף מעשר מתרומה וא"כ ממ"נ אינו מתורץ קושיתנו על הר"מ ז"ל כיון דהר"מ ז"ל כתב להדיא דין זה בפ"ז מהלכות מעשר דטבל שניטלה תרומתו ומפריש מעשר א"כ בין אי ס"ל כדעת רש"י ז"ל ובין אי ס"ל כדעת תוס' ז"ל מהני חזרה במעשר תוכ"ד דלדעת רש"י ז"ל כבר ביארתי דאין ראי' מזה דמהני מחשבה שלא יהי' מהני חזרה ולדעת התוס' מוכרח דבמעשר ל"מ מחשבה כנ"ל [ואין לומר דלדעת רש"י ז"ל א"נ דבמעשר מהני מחשבה ע"כ צ"ל דהוא משום דעשאן בגמ"ד דבמעשר ל"ש מברר כיון דמעשר ראשון מותר לזרים ז"א דכמו דחזינן בתרומה גדולה דאסור לכהן ג"כ אע"ג דאח"כ מותר לכהן וע"כ כדאמרן דהתורה לא התירה לכהן אלא כשיתברר א"כ י"ל דה"ה במעשר ראשון איסור הטבל משום חלקו של לוי ואע"ג דמותר גם לזרים לאחר הבירור מ"מ מקודם אסור משום זה לכל והבן היטב]

ובאמת עיקר דבר זה דבמעשר ל"מ מחשבה לאו חדית הוא לן וכבר מבואר כן במאירי שבת פרק מפנין (דף קכ"ז) וכבר הבאתי דבריו בספרי אמנם מפני שראיתי כעת בספר בית יצחק הנדפס מחדש על יו"ד חלק ב' סימן קל"ח שכתב לעשות ט"ס במאירי וברור בעיניו שבמעשר בוודאי מהני מחשבה. ולענ"ד נראה פשוט כדאמרן. ועיקר מה שדוחקתה להגאון המחבר שיחי' לעשות ט"ס במאירי הוא משום דמבואר במסכת בכורות (דף נ"ט ע"א) דאמרינן בגמרא דילפינן מעשר בהמה ממעשר דגן מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה כו' עיי"ש ולענ"ד לק"מ דהרי מבואר שם בגמ' דאע"ג דונחשב כתיב גבי תרומה מ"מ מדמצאנו דהתורה קראה למעשר תרומה כדכתיב את מעשר בנ"י אשר ירומו לד' תרומה נתתי ללוים לנחלה עיי"ש ומעתה נראה דהסוגי' קאי לר"מ דס"ל באמת מכח קרא זה דמעשר יש לו דין תרומה ואסור לזרים ג"כ וא"כ גם מעשר יש לו קדושה ולכן גם מעשר ניטל באומד ובמחשבה משא"כ להלכה דקיי"ל כרבנן דמעשר ראשון מותר לזרים אין מעשר דינו כתרומה ה"ה דאינו ניטל במחשבה. ובאמת הר"מ ז"ל להלכה