כלי חמדה שמות רסה

מעושרת כיון דהוי מפטור על החיוב. ותמה בתוס' יו"ט שם על הר"מ ז"ל דפסק כסת"מ דהרי מבואר בירושלמי דאתי' כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון משא"כ לר"י דס"ל אף בגמר דבריו אדם נתפס ל"ש דין זה וא"כ הר"מ ז"ל דפסק כר"י איך פסק למשנה זו וכתב התוס' חדשים דלק"מ דהכא נראה דהוי חזרה וא"י לחזור בו כיון דהוי נמלך עיי"ש. ותמי' לי מאוד הלא זה הוא קושית התוס' יו"ט ז"ל כיון דהוי נמלך וכיון דהוי בתוך כדי דיבור הרי יכול לחזור בו ואם כי ס"ל לר"מ ז"ל בהקדש ג"כ תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי מ"מ נראה פשוט דזה רק בהקדש משום דאמירה לגבוה כמס"ל דמי משא"כ במעשר דל"ש אמירה לגבוה כלל כיון דמעשר ראשון מותר לזרים ואין בו שום קדושה וא"כ ל"ש בי' אמל"ג וא"כ נראה פשוט דמהני חזרה תוך כדי דיבור וא"כ קושית התוס' יו"ט עצומה. וזמן כביר הייתי נבוך בזה שלא מצאתי להפוסקים שיבררו ענין זה אי בתרומה ומעשר לדעת הר"מ ז"ל מהני חזרה תוך כדי דיבור ועתה מצאתי שקדמני בזה הגאון רי"ט אלגזי ז"ל בספר קהלת יעקב אות ת' בענין תוך כדי דיבור תמה על הר"מ ז"ל מטעמא דאמרן ועיי"ש שתירוצו דחוק מאוד ועוד יבואר לפנינו בעזהשי"ת. אמנם לדברי המבי"ט ז"ל שכתב דטעמא דהר"מ ז"ל בהקדש משום דמהני במחשבה לכן לא מהני חזרה אף תוך כדי דיבור א"כ נראה דה"ה בתרומות ומעשרות דמהני במחשבה דילפינן מונחשב לכם תרומתכם ה"ה דל"מ חזרה תוך כדי דיבור וא"ש דברי הר"מ ז"ל ונסתייעא מזה שיטת המבי"ט בדעת הר"מ ז"ל

אך לאחר העיון יש לעיי' בזה מתרי טעמי. אחד יש לעיי' אם זה דתרומה מהני במחשבה עושה את התרומה להיות כד' דברים. ונראה לענ"ד דזה תליא בפלוגתת רש"י ותוס' שבועות (דף כ"ו ע"ב) דאמרינן בגמ' דהוי תרומה וקדשים שני כתובים הבאין כאחד לענין דמהני מחשבה ופי' רש"י ז"ל דתרומה היינו תרומת המשכן והתוס' שם פירשו דתרומה הוי תרומת דגן דכתיב בי' ונחשב לכם תרומתכם ואע"ג דתרומה לא מצי למילף מקדשים דהוי חול לגבי קדשים מ"מ קדשים הא מצינן למילף מיני' ולכן הוי שני כתובים הבאין כאחד עיי"ש. והנה צריך להבין דעת רש"י ז"ל שלא ניחא לי' בדעת התוס' לפרש דקאי על תרומה ופירש דקאי על תרומת המשכן ונראה דאזלי לשיטתייהו בזה ביבמות (דף פ"ו ע"א) דרש"י ז"ל ס"ל דאיסור טבל הטבול לתרומה הוא משום דמעורב בו תרומה וכ"ז שלא נתברר מה הוא התרומה ומה הוא החולין אסור גם לכהן ולפי"ז לדעת רש"י ז"ל הפרשת תרומה אינו דבר חדש אלא שמברר התרומה מתוך החולין אמנם התוס' פליגי ע"ז וס"ל דתרומה הוא ענין חדש שעושה מטבל תרומה ואיסורו של טבל אינו מצד תרומה. ומעתה נראה דרש"י ז"ל לשיטתו הוכרח לפרש דהא דאמרי' בגמ' דתרומה וקדשים הוי ב"כ הבאין כאחד היינו תרומת המשכן דליכא למימר דכוונת הגמ' על תרומה הא י"ל דמתרומה א"א למילף על קדשים דדוקא בתרומה דכבר התרומה הוא בכח אלא שצריך לברר אותה לכן מהני מחשבה גרידא ג"כ משא"כ לעשות מחולין קודש ל"מ מחשבה וא"כ אין זה שני כתובים הבאין כאחד ולכן מוכרח רש"י ז"ל לפרש דהוי ב' כתובים מצד תרומת המשכן דדומה ממש לקדשים אמנם התוס' לשיטתם דפליגי על רש"י ז"ל וס"ל דכל תרומה אינו אלא כשמפרישה והוא קדושה חדשה ושוב דומה להקדש לכן כתבו התוס' שפיר דתרומה קאי על תרומת תבואה. וז"נ מאוד לענ"ד

ומעתה כיון שביארנו דעת רש"י ז"ל דלשיטתו אין ללמוד קדשים מתרומה משום דבתרומה דין הוא שיהנה בי' מחשבה כיון דאין המחשבה עושה