כלי חמדה שמות רסד

וגדולה מזו בהקדש דגם דיבור ל"צ ובמחשבה גרידא יכול להוציאו מרשותו ולהקנותו לגבוה ע"כ בזה בוודאי אדם עושה בגמר דעתו ולכן במחשבה גרידא ג"כ יכול להקנותו לגבוה וא"כ שפיר אמרינן דהו"ל כד' דברים אלו דגם תוכ"ד א"י לחזור בהן כיון דאמרי' דגם בזה אדם עושה בגמר דעתו. וז"נ מאוד בכוונת המבי"ט ז"ל

ומעתה ל"ק מהקמה בלב דהתם הרי חזינן דהפרה בלב לא מהני כיון דרוצה לעקור את נדרו והא דמהני הקמה בלב היינו משום דהוא מקיים מה שנדרה ואינו עושה בהקמה דבר חדש אדרבה הרי מחזק את הדבר ולכן מהני גם בלב וא"כ אין זה שמהני בלב מפאת דאמרינן בגמר דעתו אדם עושה רק כיון דאינו בא בזה לעקור שום דבר לכן מהני גם בלב והיכא דרוצה באמת לשנות ממה שהי' לא מהני בלב וא"כ יפה כתב הר"מ ז"ל דנהי דמהני בלב ג"כ כיון דאינו בא לעשות בזה דבר חדש מ"מ לא עדיף מהוציא בשפתיו דמהני חזרה תוכ"ד והמבי"ט ז"ל לא קאמר אלא בהקדש דמזה דמהני בלב מוכח דהטעם כיון דעשאן בגמר דעתו ושוב הוי כד' דברים וזה ברור ואמת בכוונת המבי"ט ז"ל

אמנם מה דיש לעיי' בדברי המבי"ט ז"ל עפמ"ש בספרי חמדת ישראל להוכיח מדברי השיטמ"ק תמורה דאע"ג דמהני הקדש בלב מ"מ תמורה לא מהני בלב כיון דהוי מחשבה דאיסורא אין לנו ללמוד מקרא דכל נדיב לב דמהני בלב וא"כ יקשה אמאי פסק הר"מ ז"ל גם בתמורה דתוכ"ד לאו כדיבור דמי הא בתמורה ל"ש סברא זו. איברא דבאמת רבינו המבי"ט ז"ל הוציא לפרש כן מלשון הר"מ ז"ל מדהוסיף לכתוב ואם אחר שגמר בלבו והוציא בשפתיו שלכאורה למותר הוא מזה הוכיח המבי"ט ז"ל דכוונת הר"מ ז"ל דבא ליתן טעם בזה למה לא אמרינן תוך כדי דיבור כדיבור דמי אמנם בסוף פ"ב מתמורה כשפסק הר"מ ז"ל הדין דתמורת עולה ותמורת שלמים שם לא כתב הר"מ ז"ל האי לישנא כלל ונראה מזה ראי' לדברינו דבתמורה לא מהני גמר בלבו והא דבתמורה לא מהני חזרה תוך כדי דיבור כ"כ הפוסקים להוכיח מנזיר (ד' ט') דלב"ש דא"ש בהקדש לא מהני חזרה תוך כדי דיבור וא"כ ה"ה לדידן בתמורה כיון דקיי"ל דאין נשאלין על התמורה ממילא דלא מהני חזרה תוך כדי דיבור לכן בתמורה ל"צ הך טעמא רק בהקדש שפיר הי' קשי' לי' דלמה ל"מ חזרה תוכ"ד לכן הוסיף הר"מ ז"ל מצד דמהני גמר בלבו כנ"ל כוונת המבי"ט ז"ל

ואם כנים הדברים בדעת הר"מ ז"ל יש לי לומר עפי"ז בדעת הר"מ ז"ל במה שפסק בפט"ו מהלכות מעה"ק ה"ז שם דבאומר דמי זו עולה כל שלשים יום ולאחר ל' יום שלמים דבריו קיימין וקשה הא באומר דמי זו עולה הרי בסתם הוא לעולם הדמים עולה ואיך יכול לחזור תוכ"ד ולומר דרק ל' יום יהי' הדמים עולה ואח"כ לשלמים ואין לומר דא"א בענין אחר הא אפשר לומר כל ל' יום יהי' עולה ואח"כ יהי' שלמים אבל כשאומר לשון זה הכתוב בש"ס ור"מ ז"ל אמאי יהי' יכול לחזור בו תוך כדי דיבור ועיי' בתוס' נדרים (דף כ"ט ע"ב) ד"ה מידי דהוה ואכמ"ל בזה. אמנם לדברינו הנ"ל י"ל עפמ"ש בספרי דאע"ג דבהקדש מהני גמר בלב הוא רק בקדושת הגוף אבל בקדושת דמים כיון דאין הוא עצמו קרב למזבח י"ל דל"מ במחשבה וא"כ בקדושת דמים י"ל דס"ל להר"מ ז"ל דתוך כדי דיבור כדיבור דמי ויכול לחזור בו תוכ"ד ויש לעיי' עוד בזה

וי"ל ג"כ בזה מה שנתקשיתי זה זמן כביר על התוס' חדשים פ"ז דדמאי מ"ו דמבואר שם הי' לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשרות זב"ז הראשונה מעשרת של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת ועיי"ש בר"ש ור"מ ז"ל דבזה אין השני'